קנאה...
יש לי בן זוג בגילי ואנחנו יוצאים כבר כ10 חודשים. הקשר שלנו בגדול הוא קשר טוב ומלא אהבה, חוץ מויכוחים שיש לנו פה ושם, אבל נדמה לי שזה די טריוויאלי. בתחילת הקשר שלנו אחד הידידים הטובים שלי (נקרא לו A), שהיה כנראה מאוהב בי, ניצל הזדמנות בה הייתי איתו לבד וכמעט ונישק אותי. בן הזוג שלי מעט נבהל מהפרשה, אבל סלח מכיוון שידע על קרבתי הרבה ל-A מבעוד מועד ולא האשים אותי בכך שאולי גרמתי לו לפתח ציפיות שלא לצורך (אני חשתי אשמה כלשהי, שנחלשה עם הזמן בעקבות הנסיבות). עם A, שלדעתי לא ידע לכבד אותי ואת הגבולות שלי, ניתקתי קשר. בעקבות המריבה איתו, ניתקתי גם את הקשר עם ידיד טוב מאוד אחר, נקרא לו B, שהיה חבר מאוד טוב גם שלי וגם של A. במהלך אותה המריבה עם A, אפשר לומר שB תפס צד, וטען שאני מתחמקת מאשמה (ולא הבין שאם אני כועסת על A על מעשהו, אין זה אומר שאני חושבת שאני טלית שכולה תכלת). לפני כמה שבועות B ואני יצרנו קשר, ולאחר הרבה התלבטויות מצידי, והרבה התנצלויות והבטחות מצידו, החלטתי לחזור איתו לקשר טוב, או לפחות לנסות. מאז אני ו-B דיברנו הרבה ואף נפגשנו. אני חשה שעשיתי את הדבר הנכון. לעומתי, בן הזוג שלי לא ממש מחבב את B, הן מפני שסובב לי את הגב באותה המריבה עם A, והן מפני שבזמנו B ייעץ לי להפרד ממנו (מבן הזוג). החזרה לקשר עם B הייתה כרוכה בלא מעט מריבות עם בן הזוג שכמעט והניע אותי מלחזור לקשר עם B. אתמול בערב B התקשר אליי בעת שהייתי עם בן זוגי, בשעה די מאוחרת בלילה, ובמהלך השיחה (הקצרה) אמר לי גם שהוא מאוד מתגעגע ואוהב. בן הזוג לא ממש אהב את הרעיון שB מתקשר אליי, במיוחד לא באמצע הלילה, והכי חרה לו שB השתמש בביטויים שלטענתו הוא משתמש בהם רק כלפי ("אוהב אותך") ולא מבין מדוע ידיד שלי צריך להשתמש בהם. הוא אף טען שזה נראה כאילו B מתחיל איתי. מהיכרות ארוכת זמן עם B, ומעצם העובדה שיש לו בת זוג, ברור לי שB מתכוון רק לכך שהוא אוהב אותי מאוד בתור ידידה וזו דרכו לבטא את הערכתו כלפיי כאדם הקרוב אליו. למרות שעל פני השטח החבר "קיבל" את הקשר שלי עם B - כלומר לא הציב אולטימטום בסגנון "נתקי איתו קשר או ש.." וכדומה - הוא עדיין לא מכבד את עצם ההחלטה שלי. הוא מרבה לגדף את B בכל פעם שאני מזכירה אותו (לא קורה הרבה), טוען שלדעתו הקשר שלי עם B יגרום למריבות ביני לבינו (כאלה שהוא יוצר, בנתיים), שזו הייתה טעות לחזור עם B לקשר, ובואו נגיד שאם הם יתראו פנים אל פנים, זה לא יהיה מאורע משמח ממש... יש תחושה שבן הזוג לא סומך עליי, למרות שהוא טוען שהוא כן. האם התגובה שלו לכל המצב סבירה? איך עלי להתמודד עם העניין? אני מפחדת להתקע בסוף בין הפטיש לסדן ולהגיע למצב בו אצטרך לבחור באחד מין השניים... שניהם חשובים לי מאוד והייתי שמחה לדעת את דעתכם בעניין. תודה!
יש לי בן זוג בגילי ואנחנו יוצאים כבר כ10 חודשים. הקשר שלנו בגדול הוא קשר טוב ומלא אהבה, חוץ מויכוחים שיש לנו פה ושם, אבל נדמה לי שזה די טריוויאלי. בתחילת הקשר שלנו אחד הידידים הטובים שלי (נקרא לו A), שהיה כנראה מאוהב בי, ניצל הזדמנות בה הייתי איתו לבד וכמעט ונישק אותי. בן הזוג שלי מעט נבהל מהפרשה, אבל סלח מכיוון שידע על קרבתי הרבה ל-A מבעוד מועד ולא האשים אותי בכך שאולי גרמתי לו לפתח ציפיות שלא לצורך (אני חשתי אשמה כלשהי, שנחלשה עם הזמן בעקבות הנסיבות). עם A, שלדעתי לא ידע לכבד אותי ואת הגבולות שלי, ניתקתי קשר. בעקבות המריבה איתו, ניתקתי גם את הקשר עם ידיד טוב מאוד אחר, נקרא לו B, שהיה חבר מאוד טוב גם שלי וגם של A. במהלך אותה המריבה עם A, אפשר לומר שB תפס צד, וטען שאני מתחמקת מאשמה (ולא הבין שאם אני כועסת על A על מעשהו, אין זה אומר שאני חושבת שאני טלית שכולה תכלת). לפני כמה שבועות B ואני יצרנו קשר, ולאחר הרבה התלבטויות מצידי, והרבה התנצלויות והבטחות מצידו, החלטתי לחזור איתו לקשר טוב, או לפחות לנסות. מאז אני ו-B דיברנו הרבה ואף נפגשנו. אני חשה שעשיתי את הדבר הנכון. לעומתי, בן הזוג שלי לא ממש מחבב את B, הן מפני שסובב לי את הגב באותה המריבה עם A, והן מפני שבזמנו B ייעץ לי להפרד ממנו (מבן הזוג). החזרה לקשר עם B הייתה כרוכה בלא מעט מריבות עם בן הזוג שכמעט והניע אותי מלחזור לקשר עם B. אתמול בערב B התקשר אליי בעת שהייתי עם בן זוגי, בשעה די מאוחרת בלילה, ובמהלך השיחה (הקצרה) אמר לי גם שהוא מאוד מתגעגע ואוהב. בן הזוג לא ממש אהב את הרעיון שB מתקשר אליי, במיוחד לא באמצע הלילה, והכי חרה לו שB השתמש בביטויים שלטענתו הוא משתמש בהם רק כלפי ("אוהב אותך") ולא מבין מדוע ידיד שלי צריך להשתמש בהם. הוא אף טען שזה נראה כאילו B מתחיל איתי. מהיכרות ארוכת זמן עם B, ומעצם העובדה שיש לו בת זוג, ברור לי שB מתכוון רק לכך שהוא אוהב אותי מאוד בתור ידידה וזו דרכו לבטא את הערכתו כלפיי כאדם הקרוב אליו. למרות שעל פני השטח החבר "קיבל" את הקשר שלי עם B - כלומר לא הציב אולטימטום בסגנון "נתקי איתו קשר או ש.." וכדומה - הוא עדיין לא מכבד את עצם ההחלטה שלי. הוא מרבה לגדף את B בכל פעם שאני מזכירה אותו (לא קורה הרבה), טוען שלדעתו הקשר שלי עם B יגרום למריבות ביני לבינו (כאלה שהוא יוצר, בנתיים), שזו הייתה טעות לחזור עם B לקשר, ובואו נגיד שאם הם יתראו פנים אל פנים, זה לא יהיה מאורע משמח ממש... יש תחושה שבן הזוג לא סומך עליי, למרות שהוא טוען שהוא כן. האם התגובה שלו לכל המצב סבירה? איך עלי להתמודד עם העניין? אני מפחדת להתקע בסוף בין הפטיש לסדן ולהגיע למצב בו אצטרך לבחור באחד מין השניים... שניהם חשובים לי מאוד והייתי שמחה לדעת את דעתכם בעניין. תודה!