קנאה בין אחיות

[אמא של ים]

קנאה בין אחיות

יש לי שתי בנות, בת חמש ורבע ובת שנתיים ורבע. עם הקנאה של הגדולה בקטנה אני יודעת פחות או יותר איך להתמודד, אבל בימים האחרונים צצה לה הקנאה של הקטנה בגדולה. היום למשל, ישבתי על הערסל בגינה, עם הגדולה לידי. הקטנה התחילה לבכות ש"לא רוצה XX (השם של אחותה) עם אמא" וסרבה להתחבק איתי או לשבת בצד השני. כל נסיונות השכנוע שלי לא הועילו. הגדולה מצידה (כמובן) התחפרה והתבצרה בעמדה, תוך התעלמות מופגנת מהבכי של הקטנה. ברור לי שלא הייתי צריכה (וגם לא בקשתי) לבקש מהגדולה לזוז רק כי הקטנה צורחת. איך אני מתמודדת עם זה? להסביר זה לא ממש עובד...

 

[לאה_מ]

קשה לטפל במקרים כאלה, במיוחד בזמן

הארוע - כאילו מה שלא תעשי יהיה בעייתי - אם תגשי לקטנה גרמת לה להשיג את מבוקשה ש"לא הגדולה עם אמא". אם תשארי עם הגדולה, הקטנה תמשיך להתייפח בעלבון... אני חושבת שאני הייתי נשארת עם הגדולה תוך דיבור עם הקטנה והזמנה שלה לבוא להיות איתך. אם זה היה מאד מקצין, אני חושבת שבכל זאת הייתי ניגשת לשוחח עם הקטנה. הדרך הטובה ביותר לטפל במקרים האלה היא, לדעתי, בדיעבד, כשכולם נרגעים, ואפשר לשבת ולשוחח על מה שהיה. אני הייתי מתחילה משיחה עם הקטנה, בהנחה שהיא יודעת לבטא את עצמה, ומנסה לבדוק מה עמד בבסיס הסרוב שלה לאפשר לאחותה להיות איתך, ומנסה למצוא רעיונות יצירתיים לפעם הבאה. אם עולה משהו שקשור גם לגדולה, אפשר לנסות לעשות גישור, למרות שהקטנה שלך עדיין קצת קטנטונת.

 

[zimes]

חשבתי משהו

מנסיוני, בעיקר עם דולב, שני דברים - 1 - לא תמיד חשוב כ"כ מה התוצאה, אלא עצם ההקשבה של, לקיחת הבקשות/צרכים של הקטנה לתשומת ליבך. למשל - אם רק היית אומרת לה "את רוצה לבוא לשבת עם אמא לבד, בלי אחותך?", היא היתה נפתחת להקשבה, ומקבלת את המשך המשפט "בואי נעשה את זה קצת יותר מאוחר, כשאחותך תגיד שתורך". 2 - לפעמים, הענין הוא ענין של שליטה, נוסח "אני רוצה לקבוע" (היתה לנו תקופה כזאת עם דולב, ועכשיו עם הדס - זה הגיל). ואז - כן לקבל את דרישתה (בד"כ זה יוכל להיות חיבוק מאוד קצר) יאפשר לה להחליט "עכשיו אחותי". (דברים כאלה קורים לנו עם דולב בנושא חיבוקים שלי ושל בעלי).

 

[אמא של ים]

העניין הוא שבעת האירוע היא מאוד

לא פתוחה להקשבה, ומכיון שהיא באמת קטנטונת (בת שנתיים ורבע), הרי למרות שהיא מתבטאת מאוד יפה, אני לא חושבת שאצליח לנהל איתה שיחה תיאורטית ולמצוא פתרונות לפעם הבאה. הסיטואציה הייתה שהיא כן ישבה לצדי, כשאחותה מהצד השני, תוך שהיא בוכה ומתפתלת ש"לא רוצה את אחותי" ושום דבר שאמרתי לא יכול היה לעזור באותו רגע. הקשבתי, ליטפתי אותה (היא הסירה את היד) - כלום לא עזר. ברגע שאחותה זזה לשניה, היא מיד התיישבה עליי (בפישוט איברים מלא, לתפוס מקסימום מקום

)... תודה ללאה ולצימס ואשמח לשמוע עוד דעות.

 

[Shellylove]

דומה אבל שונה

נתקלתי בתופעה "קרובה" כששלי היתה יותר צעירה ואז זו היתה מעין רכושנות כזאת. כל מי שהיה נוגע בי/מחבק אותי (או את אחותה) היא היתה מזדעקת ובאה להפריד. אז לא היתה לה היכולת המילולית להגיד, אבל היה ברור שעצם המגע מפריע לה כי היא היתה נרגעת רק אם הוא היה מפסיק. לפעמים הייתי "נעתרת" ולפעמים הייתי מסבירה לה שאמא אוהבת את אבא והיא רוצה לחבק אותו. כמובן שבמקרה שלך זה שונה כי לא מדובר פה בילדה קטנה מול בוגר (אבא נגיד, אצלנו) אלא בשתי ילדות ומן הסתם זה נוגע גם לדינמיקה ביניהן.