קמתי עייפה ושפופה...
קמתי הבוקר די עייפה, למרות שהלכתי לישון מוקדם, היה לי אתמול מעייף בעבודה, עם הרגשה של דז`ה וו כי כל מה שסיימתי לעשות ביום חמישי בוטל, ונאלצתי לחזור על הכל מחדש, ואני לא בטוחה שהאנשים שעזרתי להם העריכו את העזרה, אפילו לא אמרו תודה, וחשבתי לעצמי שהחיים הם לא תמיד מה שאנחנו מדמיינים, במיוחד לא כשאנו צעירים, או צעירות יותר נכון. כשאנו צעירות כל מה שאנו עושות מקדם למטרה של בית וחתונה, אבל האמת שאנחנו לא תמיד ממש יודעות, מה מצפה לנו. מישהי שהתחתנה ציפתה לדוגמא שגידול ילדים יהיה עבודה כזו קשה? האימהות שלנו עשו זאת בצורה כל כך פשוטה, או שבעצם לעיננו זה ניראה כל כך פשוט, כי הן לא עשו דבר אחר חוץ מאשר לדאוג לרווחת הילדים והבעל. והיום אנו נשים צעירות יש לנו עוד דברים בראש חוץ מבית מטבח וגידול ילדים. בנוסף לכל זה יש לנו את העבודה מחוץ לבית, שגם שם אנו צריכות להיות במיטבנו, תמיד לבושות ניפלא, שיער מסודר, תמיד רעננות שנונות הכי טובות בעבודה, וכשאנו כבר מגיעות הביתה אנו כבר די סחוטות. כמובן שהבעלים מבינים אותנו אבל גם הם עייפים בסופו של יום, וכל כמות עזרה שישפיעו עלינו לא תמיד מועילה. אז תמיד כשיש לי ימים כאלה אני מנסה לחשוב על נשים שחיות במקומות אחרים בעולם ששם חייהן הרבה יותר קשים. וחושבת לעצמי שחיי בסך הכל לא כל כך גרועים יש לי בית בעל ילדים חברים אוהבים ושבסך הכל אני צריכה להיות די מרוצה, אז מה אם מישהו לא אמר לי אתמול תודה? אולי הוא עסוק, ואולי יאמר אותה באחור? אולי אבל זה באמת כבר לא חשוב כי אתמול עבר ועוד מעט יגיע המחר, וכמה ניפלא שאנו שוכחים הרבה דברים כי אחרת מה היינו עושים ללא השכחה. התחלתי את דברי בשורות קצרות, כי חשבתי שאולי אחרוז ואשקוט, אך לפתע השורות התארכו, מקווה שלי תסלחו, פרשתי הבוקר הגיגיי עימכם, שאלהים יאיר הבוקר את דרככם, וגם את דרכי, מוקדש באהבה לחדר כוס קפה ממני גילית
קמתי הבוקר די עייפה, למרות שהלכתי לישון מוקדם, היה לי אתמול מעייף בעבודה, עם הרגשה של דז`ה וו כי כל מה שסיימתי לעשות ביום חמישי בוטל, ונאלצתי לחזור על הכל מחדש, ואני לא בטוחה שהאנשים שעזרתי להם העריכו את העזרה, אפילו לא אמרו תודה, וחשבתי לעצמי שהחיים הם לא תמיד מה שאנחנו מדמיינים, במיוחד לא כשאנו צעירים, או צעירות יותר נכון. כשאנו צעירות כל מה שאנו עושות מקדם למטרה של בית וחתונה, אבל האמת שאנחנו לא תמיד ממש יודעות, מה מצפה לנו. מישהי שהתחתנה ציפתה לדוגמא שגידול ילדים יהיה עבודה כזו קשה? האימהות שלנו עשו זאת בצורה כל כך פשוטה, או שבעצם לעיננו זה ניראה כל כך פשוט, כי הן לא עשו דבר אחר חוץ מאשר לדאוג לרווחת הילדים והבעל. והיום אנו נשים צעירות יש לנו עוד דברים בראש חוץ מבית מטבח וגידול ילדים. בנוסף לכל זה יש לנו את העבודה מחוץ לבית, שגם שם אנו צריכות להיות במיטבנו, תמיד לבושות ניפלא, שיער מסודר, תמיד רעננות שנונות הכי טובות בעבודה, וכשאנו כבר מגיעות הביתה אנו כבר די סחוטות. כמובן שהבעלים מבינים אותנו אבל גם הם עייפים בסופו של יום, וכל כמות עזרה שישפיעו עלינו לא תמיד מועילה. אז תמיד כשיש לי ימים כאלה אני מנסה לחשוב על נשים שחיות במקומות אחרים בעולם ששם חייהן הרבה יותר קשים. וחושבת לעצמי שחיי בסך הכל לא כל כך גרועים יש לי בית בעל ילדים חברים אוהבים ושבסך הכל אני צריכה להיות די מרוצה, אז מה אם מישהו לא אמר לי אתמול תודה? אולי הוא עסוק, ואולי יאמר אותה באחור? אולי אבל זה באמת כבר לא חשוב כי אתמול עבר ועוד מעט יגיע המחר, וכמה ניפלא שאנו שוכחים הרבה דברים כי אחרת מה היינו עושים ללא השכחה. התחלתי את דברי בשורות קצרות, כי חשבתי שאולי אחרוז ואשקוט, אך לפתע השורות התארכו, מקווה שלי תסלחו, פרשתי הבוקר הגיגיי עימכם, שאלהים יאיר הבוקר את דרככם, וגם את דרכי, מוקדש באהבה לחדר כוס קפה ממני גילית