שתי שאלות - שתי הבהרות:
א. כינויי הרמז אֵלֶּה (בלשון המקרא) ואֵלּוּ (בלשון חכמים) מציינים את צורת הריבוי של: זה, זאת, זו. לעומת זאת מילת השאלה אֵילוּ (משותפת לזכר ולנקבה) היא צורת הריבוי של איזה, איזו. ב. כאשר מדובר על שני שוואים רצופים באמצע המילה, הראשון אכן נח והשני נע: תשְמְרי. לעומת זאת, כלל זה אינו תופס בסוף המילה, שהרי אז מדובר בשני שוואים נחים. קיימים שלושה מקרים עיקריים להיקרות כזו: 1. כל פועל בעבר נוכחת בגזרת השלמים: שמרְתְּ, הלבשְתְּ, התקדמְתְּ, נזכרְתְּ. 2. צורות עתיד מקוצר (אופייניות ללשון המקרא): וַיֵּבְךְּ, וַיִּשְבְּ (ויִשְבֶּה, כלומר לקחת בשבי) 3. שמות נדירים אחדים: נֵרְדְּ (צמח בושם), נֵפְטְ ועוד.