קמה ונופלת

[נוס נוס]

קמה ונופלת

כל פעם שאני מרגישה שהינה- עשיתי עוד צעד נכון, אני כבר יותר בסדר, אני מתמודדת בעצמי, אני מצליחה ללכת לבד. באה נפילה לפעמים נפילה קטנה לפעמים נפילה ענקית כזאתי שלוקחת את כל הכוחות שחשבתי שיש לי ומשאירה אותי כמו סמרטוט לח. אני שונאת את הרחמים העצמיים האלה, אסור לי לשקוע לתוכם. אבל בסוף כל נפילה כזאת, הם מרימים את הראש, המפלצות הקטנות של הרחמים

 

[קולינרית]

הי נוס נוס

את יודעת- הרבה נחמה או עצות אין לי אלייך, מכירה את כל ההרגשות שאת מתארת.. אבל אין ברירה אחרת: זרקו אותנו לים, ומכאן- לטבוע או לצוף... וזה עדיין לא לשחות, שום דבר אקטיבי מידי. אבל יש משהו שהוא תמיד תמיד שלנו, הזכרונות האהבה ההרגשה שהם חלק מאיתנו בכל מקום ובכל זמן. ואת זה- אין אף מחבל בעולם שיוכל לקחת מאיתנו. את מוזמנת תמיד לכתוב לי למייל