קללת הפורום נמשכת?:O
נפרדנו בחמישי.. היה לנו ריב שבוע לפני,כשהוא היה בסוף הרגילה...שטותי כזה.. והוא כעס איזה יומיים אחרי(ככה זה בקשר ראשון,לא יודעים להתמודד עם ריבים
).וכשחזר לצבא ביקש פסק זמן,אחרי יומיים אמר שהוא לא כ"כ בטוח אבל רוצה לחזור,ובגלל שהייתי מבולבלת קצת בעצמי,ביקשתי גם לי פסק זמן. דיברנו שלושה ימים אחרי זה והכל היה בסדר..ויום למחרת שוב שיחה קצת כעוסה.. הוא סיפר לי כבר לפני כמה זמן שהוא לחוץ נורא מהקורס קצינים שמתחיל בקרוב,והמפקד אמר להם שבבה"ד 1 אין חברות וזה מתסכל אותו נורא..הוא העלה את זה שוב..אמר שכשחוזרים פעם בשלושה שבועות,ליומיים שבהם צריך להספיק להיות גם עם המשפחה והחברים,ככה אי אפשר להחזיק ככה קשר ושלא אבטיח משהו שלא אוכל לקיים,אמרתי שאני אוהבת אותו ומוכנה לנסות. ופתאום,הבנאדם שעד לפני שבוע וקצת היה מאוהב בי עד מעל הראש וכשרבנו לפני כמה זמן אמר לי בדמעות שהוא מפחד לאבד אותי ושאני לא יכולה להבין עד כמה הוא אוהב אותי,אמר לי שוב,בדמעות-שהוא מצטער,אבל הוא לא אוהב אותי מספיק בשביל להתאמץ ולהחזיק את הקשר..בכיתי ואיחלתי לו בהצלחה בקורס ובחיים,הוא בכה ממש וזהו..ככה זה נגמר. אני חושבת שזה בגלל הלחץ מהצבא ושזה יעבור לו והוא ירצה לחזור..מקווה ככה. מצד שני,לא יודעת אם אני אוכל לחזור ולהיות כמו פעם. הייתי בטוחה שבסופ"ש כשהוא יחזור וירגע קצת בבית הוא כבר יתגעגע ויתקשר אבל זה לא קרה.. אז בינתיים אני במיטה כל היום..החברה הכי טובה מנסה להוציא אותי כמה שיותר P: ומלא בכי וזכרונות..נלחמת בעצמי שלא לשלוח הודעה. והמחשבות שאין יותר לטייל איתו בקיבוץ,ואין לקום לידו בבוקר,ואין לצאת איתו למועדון ולצחוק על איך שהוא רוקד,והמשפחה שלו..אולי שלושה חודשים נשמע מעט,אבל כל זה נראה לי ברור מאליו ושיגרתי לאחרונה,כשעכשיו-שזה נגמר,אני לא מסוגלת לתאר איך זה להיות בלי כל הדברים הקטנים אבל כל כך משמעותיים האלה. רק הגעתי לפורום,וכבר לעזוב?
נפרדנו בחמישי.. היה לנו ריב שבוע לפני,כשהוא היה בסוף הרגילה...שטותי כזה.. והוא כעס איזה יומיים אחרי(ככה זה בקשר ראשון,לא יודעים להתמודד עם ריבים
).וכשחזר לצבא ביקש פסק זמן,אחרי יומיים אמר שהוא לא כ"כ בטוח אבל רוצה לחזור,ובגלל שהייתי מבולבלת קצת בעצמי,ביקשתי גם לי פסק זמן. דיברנו שלושה ימים אחרי זה והכל היה בסדר..ויום למחרת שוב שיחה קצת כעוסה.. הוא סיפר לי כבר לפני כמה זמן שהוא לחוץ נורא מהקורס קצינים שמתחיל בקרוב,והמפקד אמר להם שבבה"ד 1 אין חברות וזה מתסכל אותו נורא..הוא העלה את זה שוב..אמר שכשחוזרים פעם בשלושה שבועות,ליומיים שבהם צריך להספיק להיות גם עם המשפחה והחברים,ככה אי אפשר להחזיק ככה קשר ושלא אבטיח משהו שלא אוכל לקיים,אמרתי שאני אוהבת אותו ומוכנה לנסות. ופתאום,הבנאדם שעד לפני שבוע וקצת היה מאוהב בי עד מעל הראש וכשרבנו לפני כמה זמן אמר לי בדמעות שהוא מפחד לאבד אותי ושאני לא יכולה להבין עד כמה הוא אוהב אותי,אמר לי שוב,בדמעות-שהוא מצטער,אבל הוא לא אוהב אותי מספיק בשביל להתאמץ ולהחזיק את הקשר..בכיתי ואיחלתי לו בהצלחה בקורס ובחיים,הוא בכה ממש וזהו..ככה זה נגמר. אני חושבת שזה בגלל הלחץ מהצבא ושזה יעבור לו והוא ירצה לחזור..מקווה ככה. מצד שני,לא יודעת אם אני אוכל לחזור ולהיות כמו פעם. הייתי בטוחה שבסופ"ש כשהוא יחזור וירגע קצת בבית הוא כבר יתגעגע ויתקשר אבל זה לא קרה.. אז בינתיים אני במיטה כל היום..החברה הכי טובה מנסה להוציא אותי כמה שיותר P: ומלא בכי וזכרונות..נלחמת בעצמי שלא לשלוח הודעה. והמחשבות שאין יותר לטייל איתו בקיבוץ,ואין לקום לידו בבוקר,ואין לצאת איתו למועדון ולצחוק על איך שהוא רוקד,והמשפחה שלו..אולי שלושה חודשים נשמע מעט,אבל כל זה נראה לי ברור מאליו ושיגרתי לאחרונה,כשעכשיו-שזה נגמר,אני לא מסוגלת לתאר איך זה להיות בלי כל הדברים הקטנים אבל כל כך משמעותיים האלה. רק הגעתי לפורום,וכבר לעזוב?
