קללות
בטרם עלה לכיתה א' אוצר ה"קללות" שיובאו הביתה היה מצומצם ונסבל: "חצוף", "חצוף מאוד", "טיפש" וכיוצא באלה - קללות סימפטיות ומובנות לכל. עם העלייה לכיתה א' נרשמה עלייה דרמטית בכמות הקללות שנוספו לרפרטואר. אמנם לא נעשה בהן (כמעט) שימוש ביתי, אך הקטנצ'יק דורש הסבר (או בלשונו: "מה פירוש?") לקללות. התגברתי על "מניאק" אבל הגענו לשלב שבו מעורבים הורים (אמהות...). ברור לי שהסבר כללי כמו "ביטוי שנועד להעליב" לא יספק. איך התמודדתם עם החשיפה לשפת רחוב?
בטרם עלה לכיתה א' אוצר ה"קללות" שיובאו הביתה היה מצומצם ונסבל: "חצוף", "חצוף מאוד", "טיפש" וכיוצא באלה - קללות סימפטיות ומובנות לכל. עם העלייה לכיתה א' נרשמה עלייה דרמטית בכמות הקללות שנוספו לרפרטואר. אמנם לא נעשה בהן (כמעט) שימוש ביתי, אך הקטנצ'יק דורש הסבר (או בלשונו: "מה פירוש?") לקללות. התגברתי על "מניאק" אבל הגענו לשלב שבו מעורבים הורים (אמהות...). ברור לי שהסבר כללי כמו "ביטוי שנועד להעליב" לא יספק. איך התמודדתם עם החשיפה לשפת רחוב?