יש הרבה
סוגי ביקורות שניתן להעביר על פרסומות. לא פונה לקהל היעד, אין הבטחה פרסומית, לא מובן, חסר קונספט, וכן הלאה וכן הלאה עד לביקורת הקשה מכולן - מועתק! הפרסום הוא תקשורת. וככזה, הוא נשען על תבניות מוכרות. סטראוטיפים, קולות מוכרים. לא בכדי התפתח ז'ארגון שלם שמתאר את הקשר בין מסרים עכשוויים עם הזיכרון הקולקטיבי של כולנו. לדוגמא: קאמבק, טייק אוף, הומאז', ז'אנר, הצדעה, פרודיה, סאטירה, פראפראזה, אנלוגיה, רטרו, קאבר. פרסומת, אם היא טובה או לא, נמדדת בתוצאות: עליה במכירות, חדירה לתודעה, חיזוק ערך מותג, וכו. אבל מידי פעם מושמעת ביקורת מהסוג הדטרמיניסטי, שאין כל דרך להתגונן מפניה או להפריך אותה, אשר שולחת את אותה פרסומת אומללה כמה עשורים לאחור, עם איום מפורש לגבי זכות השיבה. הנוסח הנפוץ ביותר לסוג ביקורת כזה הוא: "אויש, זה כזה אייטיז", ובד"כ נישא בפי אלה אשר בתקופה לעיל עוד ינקו משד אימם. הדבר היחיד שניתן להגיד על סוג בקורת שכזה הוא, איך נאמר, פ א ס ה.