קראתי את זה לפני כמה שבועות
ככלל, מתקפת הביוגרפיות הלא-משובטות מתקרבת אלינו, ומריל "באני" ריד היא אחת מהדמויות הראשונות שכל ביוגרף מתחיל מהן. היא היתה כנראה האדם הכי קרוב ללו, והיחידה שהוא בטח בה לחלוטין. המאמר מתייחס ספציפית לילדותו ונעוריו של ריד, תקופה שנויה במחלוקת, לגביה למעשה אין עוד עדים מלבד מריל.
מקריאת הדברים עולה שבאני יוצאת להגנת הוריה, וטוענת שהם הוטעו או סונוורו על ידי הרופאים. ההורים לא ידעו כיצד לנהוג בלו שהיה, כך מריל מניחה, עם הפרעות נפשיות, ולכן פנו לרופאים. על האם, אומרת באני שהיא היתה טיפוס פאסיבי שנתנה לבעלה להוביל ולא העיזה לצאת כנגדו. האב לדבריה היה דמות דומיננטית, שתלטנית, עם דעות נחרצות, שלא ידע איך לתקשר עם בנו. יחד עם זאת היא אומרת שהם לא פגעו בלו, ואף היו גאים בהצלחתו שנים לאחר מכן. היא מדגישה שהם לא היו הומופובים.
הייתי לוקחת את התאור הזה בערבון מוגבל. ברור רצונה של באני להגן על הוריה, ולהוציא אותם באור הכי חיובי שאפשר. אבל הדברים אינם מתיישבים בדיוק עם התאורים של לו, והשירים שלו - וגם תאורים של אנשים אחרים. לו בהחלט כתב בשיריו שהאב היה אלים - לפחות כלפי האם - ולדברי חבריו (וגם ג'ון קייל, שלגמרי קיבל את דבריו בתחילה) הוא שנא את אביו שנאה תהומית ופחד ממנו, גם בגיל מבוגר (לאמו הוא סלח עם הזמן). ,תקשיבו ל-Kill your sons או Families או - אם יש לכם עצבים מברזל - Rock Minuet. זה היה רוברט קוויין, כמדומני, שסיפר שפעם הם הלכו ברחוב בניו יורק וראו פתאום את הוריו של לו במדרכה השניה. לו החוויר לחלוטין וברח מהמקום. וזה היה בשנות השמונים. גם אם ניקח בחשבון שבגיל הנעורים (ואחר כך) יתכן בהחלט שהיו לו בעיות נפשיות, לא סביר שגם עשרות שנים אחר כך הוא רק כעס עליהם בגלל שאשפזו אותו, או בגלל שהלכו עם עצות הרופאים, בזמנו. היה שם משהו מעבר לכך.
מאמר שני שהופיע באותם ימים בהם הופיע המאמר של מריל, נכתב ע"י מי שהיתה אשתו הראשונה של לו, בטי קרונסטאדט. בעוד מריל ריד עושה רושם של אשה מאוד סימפטית - בכל הופעותיה ובדברים שכתבה - בטי היא טיפוס חידתי. החידה נובעת מכך שהטון וחלק מתוכן הדברים שהיא כותבת כעת, שונים מדברים שכתבה בסוף העשור הקודם. במאמר הראשון, שלמרבית ההפתעה עוד ניתן למצוא ברשת
http://www.cloudsandclocks.net/features/kronstad_on_berlin_E.html
היא היתה מאוד מרירה וכועסת, עם זרם תת-קרקעי של פרנויה. כך לדוגמא, באותם ימים היא (עדיין) היתה משוכנעת שדמותה של קרוליין, ב-Berlin, מבוססת על אמה-שלה, אשר ברחה מבעל אלים ומסרה את בתה לאימוץ. היא פירשה את זה כנסיון של לו לפגוע בה ולא סלחה לו. למעשה הדמות של קרוליין מבוססת על בחורה בשם דאריל, שלו וג'ון קייל הכירו בניו יורק בשנות השישים, ותאור היחסים בין קרוליין וג'ים מבוסס, כך לו אמר מאוחר יותר, על היחסים בין הוריו-שלו. בטי כותבת גם על חששה לכתוב את כל אשר על ליבה באותו מאמר פן "יבולע לה".
המאמר החדש של בטי הוא הרבה יותר מפוייס ומרוכך. אין בו שום איזכור לדמויות מ"ברלין" והיא גם לא מרחיבה על האלימות הפיזית שספגה, לדבריה, מלו לאחר שחזר לסמים ולשתיה. מאידך, כאן היא טוענת ש-perfect day נכתב עליה, על טיול שערכו בפארק יום אחד והאהבה ביניהם. תקחו את זה איך שתרצו. היא גם מרחיקה וטוענת שיחסיהם ארכו 5 שנים, החל מ-1968.היא טוענת שהם היו "מאורסים" במשך "חלק" משנים אלו, וחיו ביחד בניו יורק החל מ-1970. זה לא בדיוק המידע שקיים בכל המקורות הידועים. בכל מקרה, נישואיהם ארכו, על הנייר, פחות משנה. היא הקדישה את כל זמנה ומרצה "לטפל" בלו - בזה אני לגמרי מאמינה לה. חב' התקליטים של לו ומנהליו ראו אותה כ"מטפלת" האישית שלו, וגם לאחר גירושיהם (על הנייר), היא חזרה "לטפל" בו במהלך הטור באירופה, עד שנשברה מהלחץ וחזרה הביתה. "התחתנתי עם סופר מתוק ושקט, ומצאתי עצמי נשואה למפלצת". בטי לוקחת קרדיט להצלחות שלו באותה תקופה, במפורש, ולדבריה "היה לו מזל" שפגש אותה.
ניכרים בדבריה רגשות מאוד מעורבים: גם גאווה על ההשגים האמנותיים של לו בתקופה שהיתה איתו, אך גם תחושת כשלון מנישואיה והתמודדות עם אדם התלוי באלכוהול וסמים, עם מצבי רוח קיצוניים. מצד שלישי, התחושות שלה כאילו הוא כתב את השירים עליה, קצת תלושות. למיטב זכרוני לו אכן כתב שירי אהבה עבורה, בתקופה בה הם יצאו ביחד (1970 - לא לפני זה), אבל "טרנספורמר" ו"ברלין" עוסקים בנושאים אחרים לגמרי. סה"כ העולם הזה של אמני רוקנרול קיצוניים, היה גדול עליה בכמה מספרים. מה שלא מונע ממנה כמובן לכתוב בימים אלו ספר על הקשר ביניהם.
זה המאמר החדש יותר
http://www.independent.co.uk/arts-e...d-it-turns-people-into-monsters-10166659.html
