הסיפור שמסופר בגיבור, דרך אגב
הוא על מיודענו הקיסר הסיני 秦始皇帝 Qin Shi Huangdi (צ'ין שי חואנגדי), שטל כבר מכיר מפורום סין. ביפנית רושמים את שמו: 秦の始皇帝 shin no shikoutei. משמעות השם היא צ'ין (שם משפחה), הקיסר הראשון. צ'ין שי חואנגדי איחד את סין, שעד אז היתה מורכבת ממספר ממלכות יריבות, לממלכה אחת, והפך להיות (לפי הגדרת הסינים של אותה התקופה, שהתעלמו מכל ה"ארצות הברבריות" שמסביב לסין) לשליט של "הכל אשר מתחת לשמיים" (天下, בסינית Tian Xia, ביפנית tenka). הוא ביצע רפורמות גדולות מאוד במשטר ובחברה (רובן אחר כך נרשמו באופן שלילי בהיסטוריה בזכות הקונפוציאניסטים שנפגעו קשות מהמדיניות שלו), ובנה מפעלים עצומים כמו את קבר חיילי הטארקוטה המפורסם בשיאן (שבו הוא קבור) וגם את החומה הסינית הגדולה, שהוא היה הראשון שהחל בבנייתה (הוא למעשה חיבר כמה חומות קטנות שכבר היו קיימות). נראה לי שאפשר לומר בבטחה שאין בכל ההיסטוריה של סין דמות אחת, כולל מאו דזה דונג, שהשפיעה על סין יותר ממנו. אז כמובן שעשו עליו הרבה סרטים, וגיבור הוא רק אחד מהם, שזכה לפרסום עצום במערב (אני מניח שבגלל ג'ט לי ולא בגלל ג'אנג יימו
). רק על אותה האגדה על המתנקש עשו לפחות עוד סרט אחד, הרבה יותר ריאליסטי ומזווית אחרת לגמרי, שנקרא "הקיסר והמתנקש". בכל אופן, הסיבה שהקיסר הראשון חשוב לנו כאן בפורום יפן, ולא רק בפורום סין, היא שהוא עשה רפורמה מרחיקת לכת בכתב הסיני, כמו שמוזכר בסרט. עד אז, בכל איזור בסין השתמשו בכתב שונה, בדיוק כמו שדיברו בניב שונה של אותה השפה. היה דמיון בין ה"ניבים" של הכתב, כמו שהיה דמיון בין הניבים המדוברים, אבל בכל זאת היו המון גרסאות שונות לכל סימניה. בסרט מדגימים את זה בצורה הפשטנית, בכך שמדברים על 20 (או משהו כזה) אפשרויות לכתוב את הסימניה 劍 חרב (בגרסה המפושטת יותר שמשתמשים בה ביפנית מודרנית 剣), אבל הקיסר רוצה שתהיה רק דרך אחת, סטנדרטית. בסופו של דבר, חלק מהצורות הלא סטנדרטיות נשמרו (והם הזמן, כשהכתב הסיני הופשט עוד יותר, התפתחו צורות לא סטנדרטיות חדשות, ובשלב מסויים גם החלו להיווצר הבדלים בין הכתב הסיני לכתב היפני), אבל אסור להתעלם מהעובדה שצ'ין שי חואנגדי צמצם את הבלאגן שהיה בכתב הסיני באופן משמעותי, ובזכותו הכתב הפך להיות הגורם המאחד המרכזי של האימפריה המגוונת הזאת. כל הכתב הזה, הגיע ליפן הרבה יותר מאוחר (יותר מ-500 שנה אחרי שהקיסר הראשון מת), אבל זה לא הפריע ליפנים, שהוקסמו באופן מוחלט מהתרבות הסינית, לאמץ את כל סט הכתבים ההיסטורי של סין, כולל ה-甲骨文字, כתב-העצמות העתיק ששימש לגילוי-עתידות, לתוך המערכת הקליגרפית שלהם.