קישקושיר מקסים

hillelg

New member
קישקושיר מקסים

שיר שאמי כתבה, עם גיסתי: קִשְׁקוּשִׁיר הַשּׁוֹמֵר שׁוֹגֵע קוֹל הַקּוֹצֵר בּוֹטֵע גּוֹל הַזּוֹשֵׁע פֹּה פוֹדֵח הַקּוֹשֵׁע לֹא גוֹפֵח הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי תָּמֵהּ הוּא יָשֵׁן וְלֹא פוֹלֵע הוּא שָׁמֵן וְגַם בּוֹגֵה הוּא עָצֵל וְלֹא זוֹמֵח זֶה הַשִּׁיר הַמְּשַׁפְגֵּח הִצְחִיקָנוּ עַד לַמֵּח. ----- עכשיו, תקראו את השיר בקול. קראתם? הרעיון היה ללמד ילדים את הרעיון של פתח גנובה. אם תשימו לב, הפתח הגנובה כלל לא מנוקדת. אף על פי כן, אני מניח שרובכם קראתם פתח גנובה באותם מקומות שהיא "צריכה" להיות - וזאת, למרות שהמילים הן מילים "מומצאות" ולא מוכרות. זה ממחיש יותר מכל, את ה"טבעיות" (לפחות בפינו) של הפתח הגנובה, ושל השאלה איפה שמים אותה ואיפה לא. אבל אני סתם הוקסמתי מהשיר. איזה יופי!
 

אטיוד5

Active member
שיר נהדר

לגבי ה"טבעי" - כלל מאוד פשוט הוא שבבנינים כבדים וגם בקל ה',ח',ע' בסוף מלה מקבלות פתח. לא יודע אם זה "טבעי" או "לא טבעי". לא צריך ניקוד גם על מנת לקרוא את כל השאר. שומר-גופח-פולע-בוגה-זומח-קושע-שוגע-קוצר-בוטע-זושע - כולם בנין קל וקיימת דרך אחת בלבד לקראם, בין אם מנוקדים הם בין אם לאו. זה טבעי? טוב, שיהיה טבעי.
 

hillelg

New member
ולמה לא

למה לא פולעְ (ב-ע' שוואה), וכן הלאה? על דא קא ממללינן!
 

אטיוד5

Active member
כי

יודע-שומע-גווע-גורע-נוטע-פורע-פוקע-טובע-רוקע-קורע-שבע-כורע-בוקע-תוקע-זורע-קובע-נוסע-בוצע-קולע (מספיק?) אז מה השאלה? מדוע כל אלו אינם בשוא? זאת השאלה? למה כובע. כלומר, לא בדיוק. כי זאת אות גרונית אסלית, ואות גרונית לרוב לא באה בשוא. יש דוגמאות מעטות לע' שוואה - מעין הדוגמא היחידה שמזדקרת לי בזכרון כרגע.
 
חביב ביותר

רעיון וניסיון מעניין. השאלה היא באמת האם זה היה קורה בכל המקומות שבהם נדרשת פתח גנובה, או שמדובר בהתניה תבניתית: צורת פועל קבועה. גם העובדה שמדובר בתבנית של שיר שאנו מצפים ממנה לחריזה משפיעה בוודאי על הקריאה. נראה לי שאם רוצים לבחון את התופעה צריך לעשות את זה דווקא במנותק מקשרים אחרים, אך הרעיון והביצוע בהחלט ראויים להערכה מסור לאמא שלך
 

hillelg

New member
אגב, סבתי שתחיה

(פולניה
) קראה את הכול בשווא... וסיפור נוסף על שווא וחטף: הרב יוסף קאפח זצ"ל מספר (פורסם ב'כתבים' חלק ב'), שבקרב יהודי תימן לא הייתה מקובלת החטף הגנובה, והם קראו שווא נח גם באותיות גרוניות. רק כאשר פשטו בתימן הספרים שבאו מארצות אשכנז והמזרח, ובהם חטפים למכביר, החל הנוער להתקלקל. ועל כך סיפר סיפור, מעשה שהיה, שצריך להיות בקי בהגייה תימנית ובמקרא על מנת להבין את עוקצו: עלה פעם לקריאה בהפטרת הושע בחור צעיר, מה'חוטפים'. הגיע לפסוק י"ח מפרק ב', וקרא: "והיה ביום ההוא, נאום ה', תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בַּעֲלִי". הפטיר אחד מן הזקנים: "במכתש, בתוך הריפות"... לא הבין אותו בחור, וניסה לחזור איפה טעה, ואיפה כתוב כאן על ריפות - עד שהזכירו אותו פסוק ממשלי (כז, כב): "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בַּעֱלִי, לא תסור מעליו אולתו"... כמובן, אנו מדברים כאן על ההגיה התימנית, בה אין הבדל בין סגול לפתח (שניהם נקראים A). שהרי, לפי אותו זקן, הפסוק היחיד שבו קיימת המילה שקרא הבחור הוא במשלי הנ"ל... הבנתם את זה, ברוכים?
 

hillelg

New member
לא

האמת היא שהתכוונתי שלא היה מקובל החטף. שזה שונה אך דומה.
 
למעלה