עפרית אטלנטה
New member
קיראו את זה!!
כל סדאם בא יומו המלחמה עולה 85 מיליארד דולר? לעזאזל; תמורת חצי מהסכום, סדאם היה מתאבד בעצמו. רשף לוי, רב"ט ומצביא במיל', מציע 4 פרשנויות פורצות-דרך למהלכי המלחמה רשף ורגב לוי 1. איך לחסל עיראקי משופם ב-85 מיליארד דולר המלחמה, כך אומרים לנו, עולה לאמריקאים 85 מיליארד דולר. סכום גדול כל כך שכל מטרתו להשיג את ראשו של אדם אחד, רשע ככל שיהיה, ולתלות אותו כצבי ניצוד באחוזה של הבושים בטקסס. בסכום כזה של כסף אפשר היה להשיג את המטרה באמצעים הרבה יותר פשוטים מאשר מלחמה כוללת. אפשר היה להצהיר שאת הריבית השנתית של הסכום הגדול הזה יקבל העיראקי שיסכים להרוג את סדאם. בסכום כזה ניתן היה לפתח וירוס מיוחד, שיהיה אדיש לכל האנושות אבל ימית אך ורק גברים עיראקים בגיל העמידה עם שפם עבות ונטיה למצוא לעצמם כפילים במסיבות. או לחילופין: בסכום כזה ניתן היה להנחית אדם על המאדים. האסטרונאוט היה נושא איתו שלט עשוי זהב עמיד ובו דברי נאצה על סדאם, הכוללים את האמירה הקשה "לסדאם יש את איבר המין הקטן ביותר בכל מרחב בגדד", אותם היה חוקק על אדמת הכוכב האדום. סדאם, שהיה רואה את השלט בשידור מיוחד בכל הטלוויזיות בעולם, היה נכנס להתקף טירוף, מתעקש לנהוג תחת השפעת עראק ונהרג בתאונת דרכים איומה. לעזאזל, לדעתי סדאם אינו כה מטורף כמו שמציגים אותו; 85 מיליארד דולר? תמורת חצי מהסכום הוא היה מתאבד בעצמו. 2. איך לטפל בשבויים באופן הומאני אני, באופן אישי, הזדעזעתי יותר מכל מכריי מול תמונות השבויים האמריקאים. אמא שלי כמעט פרצה בבכי מול הטלוויזיה ואמרה: "אני מרגישה כאילו הבת שלי נפלה בשבי". אחותי הזועמת לא מדברת איתה מאז. מדוע זה דווקא השבויים האמריקאים נגעו לליבם של הישראלים יותר מהכל? כאשר עשרות ילדים נשרפים בבגדד, בתים מתמוטטים על יושביהם, ומאות עיראקים נרצחים מידי יום בפצצות חכמות ומדויקות שמפרקות להם אך ורק את האונה השמאלית מבלי לגרום כל נזק לימנית הצמודה לה, דווקא האמריקאי עם הפנס בעין עורר בנו צער. זה נכון, כולנו מתעבים את סדאם, כולנו היינו שמחים שאם כל הפצצות תפרק לו את הבונקר ותפזר את חלקיו המשופמים לכל עבר, אבל קצת הגינות; תיראו מה קורה לנו. בעיתון מראים תמונה של עיראקים שמחפשים בנהר טייס שהתרסק במטרה ללכוד אותו עם סכין, תחת הכותרת "יחידות חיסול מקומיות נגד טייס". נוצר הרושם שהעיראקים צמאי הדם הולכים לבשל טייס לארוחת בוקר. מה אתם הייתם עושים אם טייס של מדינה שמנסה לכבוש אותנו היה מתרסק בנהר ליד הבית שלכם? ואני יודע שהשאלה הזאת לא מתאימה למרבית אזרחי המדינה, כי הנהר היחיד שאפשר ליפול אליו אצלנו הוא הירקון, ונראה איזה טייס יצליח לשרוד במים המזוהמים יותר מעשר שניות (גופתו הנפוחה היתה נסחפת מעצמה אחרי שלוש דקות, כשפטריה קשה שאין דרך להיפטר ממנה מלפפת את איבריו הפנימיים – אבל נסו להתרכז בצד התיאורטי של השאלה) – אבל מה לא בסדר במה שהעיראקים עושים? הם היו אנושיים יותר אם הם היו נכנעים לאחר ששמעו את האיומים האוויליים של בוש, בלייר ופרנקס? ונניח שהם היו מוטרדים באמת ממבצע ששלביו מכונים בשמות מפחידים כמו "אימה ומורא", "הפצצה קטלנית", "הזימבור הגדול", "הפגזה קטלנית שכזאת 3" – האם במקרה כזה היינו מעריכים אותם יותר? אנחנו, לעומת העיראקים, מטפלים בשבויים שלנו בצורה הרבה יותר הומאנית. אף אחד לא מכה אותם, אף אחד לא אונס אותם, פשוט מחכים שיירד הלילה, ואהוד יתום יורה להם כדור בראש. 3. איך האמריקאים חשבו שסדאם מת אחד הסיפורים הטפשיים ביותר שמספרים על סדאם הוא כמות הכפילים שמלווה אותו. האם אתם באמת מאמינים שהצליחו למצוא 25 עיראקים זהים לחלוטין לסדאם? אז נכון שיצפאן, עיראקי משלנו, הוא חקיין בחסד עליון וגאון קומי – אבל כמה יצפאנים יש בין הפרת לחידקל? הדבר המופלא הוא ששיטת הכפילים עובדת. לא משנה כמה מתוחכמת מכונת המלחמה האמריקאית, כמה מתוחכמים הטילים שמסוגלים לשאול עוברי אורח ברחוב לכתובת המדויקת של מושא פיצוצם, עדיין ברגע שסדאם לבש משקפי ראיה כבדים, לא הצליחו מדעני הסי.אי.איי להכריע האם מדובר בו או בכפיל. כמו סופרמן שמתחפש לקלארק קנט, כך גם סדאם; מסוגל לעבוד על אנשים שאיתם הוא עובד משך שנים באותו משרד, כאשר כל תחפושתו מורכבת ממשקפיים. האמת צריכה להיאמר: האמריקאים פשוט לא מסוגלים להבחין בין שני עיראקים שיש להם שפם. בדיוק כמו שאני לא מסוגל להבחין בין שני סינים או שני אוזבקים קטנים וחמודים שרוקדים בלהקה שמתופפת על פחיות. העיראקים נראים זהים. עשרה מיליון עיראקים, בשביל בוש, כולם כפילים של סדאם. לא לחינם הם היו בטוחים שפגעו בכל ההנהגה העיראקית בלילה הראשון, ושסדאם נפגע והכל. בצילומי אותו בית קפה רצוף שולחנות שש-בש שהאמריקאים פוצצו ב-45 טילי טומהאוק, נראים עשרה גברים עיראקים שמנים עם שפם, כולם נהגי משאיות, כולם דומים מאוד לחברי לשכת מפלגת הבאעת'. זאת טעות מובנת לחלוטין. 4. איך העיראקים יעבדו על כולנו המלחמה הפסיכולוגית שהאמריקאים עורכים היא, פחות או יותר, מצעד האיוולת הגדול ביותר שנראה על מסכי הטלוויזיה מאז עלתה "החוליה החלשה" עם פנינה דבורין. זה התחיל כבר בלילה הראשון. האולטימטום המאיים של בוש עמד לפקוע בשלוש. בטלוויזיה ישבו פרשנים מתוחים, ואז נעמד אהוד יערי ואמר: האמריקאים חייבים להשיג הפתעה. הם לא יתקפו בשלוש, הם יתחילו את המלחמה בארבע וחצי. וואוו, איזה הפתעה. זה פשוט מקביל למלחמת יום כיפור מבחינת ההלם שזה יצר אצל העיראקים. אני יכול לדמיין שני חיילים עיראקיים עם אפוד קרבי שוכבים במארב. השעה כבר שלוש ועשר דקות, אחד מהם מסתכל על השני ואומר: "נראה לי שהאמריקאים ויתרו. נראה לי שלא תהיה מלחמה". חברו, בעיניים נוצצות ומלאות תקווה, שואל: "אתה חושב?". "כן אני בטוח. השעה כבר שלוש ו-12 דקות, הם כנראה החליטו לוותר לנו על הנשק הכימי. בוא הביתה, זה כבר לא יקרה, הכל בוטל". אבל זה לא נגמר בטריקים עלובים שכאלה. מסתבר שהאמריקאים שקרנים גרועים במיוחד. כשאתה ממציא בלוף, רצוי מאוד להמציא אחד שאי אפשר להפריך באמצעים המצויים בכל בית. כמה פעמים אפשר להגיד שאולי סדאם נפגע במתקפה בערב הראשון? הוא נאם בטלוויזיה העיראקית כבר חמש פעמים בשידור ישיר. הוא התחיל מנאום שאמר: "זה בסדר, אני חי", עבר לנאום שבו הוא אמר: "היום יום שישי ואני חי, נשבע לכם", והסתיים עם סדאם מחזיק תמונה של עיתון יומי, מחייך, מאחוריו תמונות רנטגן של כל הגוף שלו, והוא אומר למצלמה: "בן-זונה מי שמשקר, אני חי, מניאק שאני אמות אם לא". ועדיין, הפסיכולוג המבריק של הפנטגון יצאה בהצהרה שייתכן שסדאם הקליט מראש נאום כזה לפני חמש שנים, בדיוק למצבים האלה. התיאוריה האמריקאית גורסת שבשנים האחרונות ניצל סדאם את עיקר זמנו כדי להצטלם בנאומים היפותטיים שונים שיוכיחו את קיומו לאחר מותו. ידוע לדוגמה על נאום החייזרים שהוא הכין, קלטת שבה הוא מודיע לעמו שהחייזרים שנחתו בלב בגדד לא הרגו אותו והוא ממשיך להלחם בהם. כמובן שהוא הכין את נאום "לא מתתי מסרטן גרון", נאום שבו הוא מכחיש את מותו לאחר ניתוח מעקפים, וכמובן נאום "זה נכון שנדרסתי על-ידי משאית, אבל ניצלתי בנס, אל תדאגו". המטרה של סדאם ושל המקיפים אותו היא ליצור את המתיחה הארוכה ביותר בתולדות האנושות אחרי מותו. יורשיו ינסו לגרום לכולנו להאמין שהוא עדיין חי למשך תקופה של שלוש שנים לפחות. וזה לא יהיה השיא: עודאי מת לפני שמונה שנים מאכילת בורגול מקולקל, ועדיין לא סיימו לשדר את כל קטעי הווידיאו שהוא הכין למקרה כזה בדיוק. (
כל סדאם בא יומו המלחמה עולה 85 מיליארד דולר? לעזאזל; תמורת חצי מהסכום, סדאם היה מתאבד בעצמו. רשף לוי, רב"ט ומצביא במיל', מציע 4 פרשנויות פורצות-דרך למהלכי המלחמה רשף ורגב לוי 1. איך לחסל עיראקי משופם ב-85 מיליארד דולר המלחמה, כך אומרים לנו, עולה לאמריקאים 85 מיליארד דולר. סכום גדול כל כך שכל מטרתו להשיג את ראשו של אדם אחד, רשע ככל שיהיה, ולתלות אותו כצבי ניצוד באחוזה של הבושים בטקסס. בסכום כזה של כסף אפשר היה להשיג את המטרה באמצעים הרבה יותר פשוטים מאשר מלחמה כוללת. אפשר היה להצהיר שאת הריבית השנתית של הסכום הגדול הזה יקבל העיראקי שיסכים להרוג את סדאם. בסכום כזה ניתן היה לפתח וירוס מיוחד, שיהיה אדיש לכל האנושות אבל ימית אך ורק גברים עיראקים בגיל העמידה עם שפם עבות ונטיה למצוא לעצמם כפילים במסיבות. או לחילופין: בסכום כזה ניתן היה להנחית אדם על המאדים. האסטרונאוט היה נושא איתו שלט עשוי זהב עמיד ובו דברי נאצה על סדאם, הכוללים את האמירה הקשה "לסדאם יש את איבר המין הקטן ביותר בכל מרחב בגדד", אותם היה חוקק על אדמת הכוכב האדום. סדאם, שהיה רואה את השלט בשידור מיוחד בכל הטלוויזיות בעולם, היה נכנס להתקף טירוף, מתעקש לנהוג תחת השפעת עראק ונהרג בתאונת דרכים איומה. לעזאזל, לדעתי סדאם אינו כה מטורף כמו שמציגים אותו; 85 מיליארד דולר? תמורת חצי מהסכום הוא היה מתאבד בעצמו. 2. איך לטפל בשבויים באופן הומאני אני, באופן אישי, הזדעזעתי יותר מכל מכריי מול תמונות השבויים האמריקאים. אמא שלי כמעט פרצה בבכי מול הטלוויזיה ואמרה: "אני מרגישה כאילו הבת שלי נפלה בשבי". אחותי הזועמת לא מדברת איתה מאז. מדוע זה דווקא השבויים האמריקאים נגעו לליבם של הישראלים יותר מהכל? כאשר עשרות ילדים נשרפים בבגדד, בתים מתמוטטים על יושביהם, ומאות עיראקים נרצחים מידי יום בפצצות חכמות ומדויקות שמפרקות להם אך ורק את האונה השמאלית מבלי לגרום כל נזק לימנית הצמודה לה, דווקא האמריקאי עם הפנס בעין עורר בנו צער. זה נכון, כולנו מתעבים את סדאם, כולנו היינו שמחים שאם כל הפצצות תפרק לו את הבונקר ותפזר את חלקיו המשופמים לכל עבר, אבל קצת הגינות; תיראו מה קורה לנו. בעיתון מראים תמונה של עיראקים שמחפשים בנהר טייס שהתרסק במטרה ללכוד אותו עם סכין, תחת הכותרת "יחידות חיסול מקומיות נגד טייס". נוצר הרושם שהעיראקים צמאי הדם הולכים לבשל טייס לארוחת בוקר. מה אתם הייתם עושים אם טייס של מדינה שמנסה לכבוש אותנו היה מתרסק בנהר ליד הבית שלכם? ואני יודע שהשאלה הזאת לא מתאימה למרבית אזרחי המדינה, כי הנהר היחיד שאפשר ליפול אליו אצלנו הוא הירקון, ונראה איזה טייס יצליח לשרוד במים המזוהמים יותר מעשר שניות (גופתו הנפוחה היתה נסחפת מעצמה אחרי שלוש דקות, כשפטריה קשה שאין דרך להיפטר ממנה מלפפת את איבריו הפנימיים – אבל נסו להתרכז בצד התיאורטי של השאלה) – אבל מה לא בסדר במה שהעיראקים עושים? הם היו אנושיים יותר אם הם היו נכנעים לאחר ששמעו את האיומים האוויליים של בוש, בלייר ופרנקס? ונניח שהם היו מוטרדים באמת ממבצע ששלביו מכונים בשמות מפחידים כמו "אימה ומורא", "הפצצה קטלנית", "הזימבור הגדול", "הפגזה קטלנית שכזאת 3" – האם במקרה כזה היינו מעריכים אותם יותר? אנחנו, לעומת העיראקים, מטפלים בשבויים שלנו בצורה הרבה יותר הומאנית. אף אחד לא מכה אותם, אף אחד לא אונס אותם, פשוט מחכים שיירד הלילה, ואהוד יתום יורה להם כדור בראש. 3. איך האמריקאים חשבו שסדאם מת אחד הסיפורים הטפשיים ביותר שמספרים על סדאם הוא כמות הכפילים שמלווה אותו. האם אתם באמת מאמינים שהצליחו למצוא 25 עיראקים זהים לחלוטין לסדאם? אז נכון שיצפאן, עיראקי משלנו, הוא חקיין בחסד עליון וגאון קומי – אבל כמה יצפאנים יש בין הפרת לחידקל? הדבר המופלא הוא ששיטת הכפילים עובדת. לא משנה כמה מתוחכמת מכונת המלחמה האמריקאית, כמה מתוחכמים הטילים שמסוגלים לשאול עוברי אורח ברחוב לכתובת המדויקת של מושא פיצוצם, עדיין ברגע שסדאם לבש משקפי ראיה כבדים, לא הצליחו מדעני הסי.אי.איי להכריע האם מדובר בו או בכפיל. כמו סופרמן שמתחפש לקלארק קנט, כך גם סדאם; מסוגל לעבוד על אנשים שאיתם הוא עובד משך שנים באותו משרד, כאשר כל תחפושתו מורכבת ממשקפיים. האמת צריכה להיאמר: האמריקאים פשוט לא מסוגלים להבחין בין שני עיראקים שיש להם שפם. בדיוק כמו שאני לא מסוגל להבחין בין שני סינים או שני אוזבקים קטנים וחמודים שרוקדים בלהקה שמתופפת על פחיות. העיראקים נראים זהים. עשרה מיליון עיראקים, בשביל בוש, כולם כפילים של סדאם. לא לחינם הם היו בטוחים שפגעו בכל ההנהגה העיראקית בלילה הראשון, ושסדאם נפגע והכל. בצילומי אותו בית קפה רצוף שולחנות שש-בש שהאמריקאים פוצצו ב-45 טילי טומהאוק, נראים עשרה גברים עיראקים שמנים עם שפם, כולם נהגי משאיות, כולם דומים מאוד לחברי לשכת מפלגת הבאעת'. זאת טעות מובנת לחלוטין. 4. איך העיראקים יעבדו על כולנו המלחמה הפסיכולוגית שהאמריקאים עורכים היא, פחות או יותר, מצעד האיוולת הגדול ביותר שנראה על מסכי הטלוויזיה מאז עלתה "החוליה החלשה" עם פנינה דבורין. זה התחיל כבר בלילה הראשון. האולטימטום המאיים של בוש עמד לפקוע בשלוש. בטלוויזיה ישבו פרשנים מתוחים, ואז נעמד אהוד יערי ואמר: האמריקאים חייבים להשיג הפתעה. הם לא יתקפו בשלוש, הם יתחילו את המלחמה בארבע וחצי. וואוו, איזה הפתעה. זה פשוט מקביל למלחמת יום כיפור מבחינת ההלם שזה יצר אצל העיראקים. אני יכול לדמיין שני חיילים עיראקיים עם אפוד קרבי שוכבים במארב. השעה כבר שלוש ועשר דקות, אחד מהם מסתכל על השני ואומר: "נראה לי שהאמריקאים ויתרו. נראה לי שלא תהיה מלחמה". חברו, בעיניים נוצצות ומלאות תקווה, שואל: "אתה חושב?". "כן אני בטוח. השעה כבר שלוש ו-12 דקות, הם כנראה החליטו לוותר לנו על הנשק הכימי. בוא הביתה, זה כבר לא יקרה, הכל בוטל". אבל זה לא נגמר בטריקים עלובים שכאלה. מסתבר שהאמריקאים שקרנים גרועים במיוחד. כשאתה ממציא בלוף, רצוי מאוד להמציא אחד שאי אפשר להפריך באמצעים המצויים בכל בית. כמה פעמים אפשר להגיד שאולי סדאם נפגע במתקפה בערב הראשון? הוא נאם בטלוויזיה העיראקית כבר חמש פעמים בשידור ישיר. הוא התחיל מנאום שאמר: "זה בסדר, אני חי", עבר לנאום שבו הוא אמר: "היום יום שישי ואני חי, נשבע לכם", והסתיים עם סדאם מחזיק תמונה של עיתון יומי, מחייך, מאחוריו תמונות רנטגן של כל הגוף שלו, והוא אומר למצלמה: "בן-זונה מי שמשקר, אני חי, מניאק שאני אמות אם לא". ועדיין, הפסיכולוג המבריק של הפנטגון יצאה בהצהרה שייתכן שסדאם הקליט מראש נאום כזה לפני חמש שנים, בדיוק למצבים האלה. התיאוריה האמריקאית גורסת שבשנים האחרונות ניצל סדאם את עיקר זמנו כדי להצטלם בנאומים היפותטיים שונים שיוכיחו את קיומו לאחר מותו. ידוע לדוגמה על נאום החייזרים שהוא הכין, קלטת שבה הוא מודיע לעמו שהחייזרים שנחתו בלב בגדד לא הרגו אותו והוא ממשיך להלחם בהם. כמובן שהוא הכין את נאום "לא מתתי מסרטן גרון", נאום שבו הוא מכחיש את מותו לאחר ניתוח מעקפים, וכמובן נאום "זה נכון שנדרסתי על-ידי משאית, אבל ניצלתי בנס, אל תדאגו". המטרה של סדאם ושל המקיפים אותו היא ליצור את המתיחה הארוכה ביותר בתולדות האנושות אחרי מותו. יורשיו ינסו לגרום לכולנו להאמין שהוא עדיין חי למשך תקופה של שלוש שנים לפחות. וזה לא יהיה השיא: עודאי מת לפני שמונה שנים מאכילת בורגול מקולקל, ועדיין לא סיימו לשדר את כל קטעי הווידיאו שהוא הכין למקרה כזה בדיוק. (
