קיפאון

[spirl2]

קיפאון

אני לא מצליחה לעשות כלום.. אני צריכ לעזוב את הדירה שלנו(בשכירות) עד סוף החודש, אני עוברת זמנית לחברה ומפזרת את חפציי בין אימא לחברות ולאיפה שאשהה ואני לא מצליחה אפילו להתחיל למיין. אני רוצה להיעלם, רוצה ללכת לבית העלמין, להיכנס מתחת לפרחים ולהיות איתו..כך הכל יהיה שקט ורגוע. אני יודעת שזה לא אפשרי, אני יודעת שהוא היה רוצה שאשמח ואחיה אך כל מה שאני מצליחה זה לשרוד בין התקף חרדה אחד לשני. יש לי ששולשה שבועות לארוז ובינייהם יש את ה"30" ופסח ואני מרגישה כל כך אבודה. אפילו לכתוב את ההודעה הזו הרגשתי שאני בקושי מסוגלת. הבכי לא מפסיק לזרום ואם הוא לא זורם הוא מרגיש תקוע בגרון. אני אוכלת רק כדי לא להתעלף והכל לא חשוב ולא מובן. כל מה שקורה מסביבי מרגיש כאילו לא שייך אלי, הכל מרגיש תפל כואב לי כל הגוף גם מהטיפול האינטנסיבי שטיפלתי בו חודשים רבים(בהמון אהבה, שלא יתפרש שאני מתלוננת) וגם מהחוסר שלו. איך מצליחים? איך נושמים? קשה לי.. מצטערת שכל כך קשה לי ואני אולי מציפה..

 

[נסיכת הכוכב]

תשמעי יש לי רעיון

יש חברה שאורזים עבורך , צרי קשר עם חברה הזו תגדירי לעצמך מה את תצטרכי רוק אליך , שיארזו בנפרד וכל השאר הם יארזו בקופסאות , שירשמו על הקופסאות מה יש בהם ורעיון האחר הוא לבקש מחברות לבוא לארוז איתך , תעשו ערב אריזה זה יהיה מהיר ולעניין וזה יקל עליך שיעשה בקבוצה ותשתדלי לא להשאר לבד , אז החברה שסביחבך תעזור לך להתאושש ובמקביל תנסי לארגן לך עזרה נפשית , כדי להקל על ההתמודדות בדכאון

 

[spirl2]

חשבתי על זה..

 

[spirl2]

חשבתי על זה..

לצערי, זה לא מתאפשר לי. כלכלית לא יכולה לקחת חברת אריזה(עשינו את זה במעברנו הקודם וזה לא זול) ולצערי חברותיי לא פנויות. פניתי אליהן וזה לא הצליח. ולהישאר לבד..טוב זו לא אופציה לבחירה. זה המצב כרגע. אולי ברגע שאעבור ואמצא עבודה ארגיש אחרת.. לא יודעת תודה נסיכה

 

[נסיכת הכוכב]

לצערי אין לי כושר טוב

אחרת הייתי באה ועוזרת לארוז את החפצים אני אישית לא עברתי דירות בימי חיי , אבל תמיד אפשר לנסות לעזור , כי לארוז זה להכניס לקופסאות בצורה מסודרת ואת זה אני בהחלט יודעת לעשות את אמורה לעבור לאיזור אחר בארץ? אולי תתחילי לחפש שם כבר עבודה אני עכשיו מבינה כמה קשה להיות בן זוג של מישהו חולה , בזכות מה שכתבת הבנתי את החששות של האקס שלי להתחייב לקשר מחייב , שמא המחלה תחזור אלי, הוא היה לצידי בפעם הראשונה של ההוצקין זה בהחלט לא פשוט מה שעברת , אותי תעזרי בקבוצת תמיכה של ח.ס.ן? שם יש מודעות למה שאת עברת

 

[spirl2]

תודה נסיכה

על הרצון ועל המילים הטובות. כשהכרנו הוא כבר היה חולה בעברו אך זה לא הרתיע אותי. אני יודעת שיש הרבה שזה מרתיע אותם. נכון, זה לא קל להיות ליד אדם אהוב חולה, אך זה שווה כל רגע. ח.סן לצערי לא היו שם עבורנו. פניתי אליהם בתחילת המחלה והם נעלמו. תודה

 

[נסיכת הכוכב]

מפליא אותי

ח.ס.ן היא עמותה המתקיימת מתרומות ודי צנועה בתקציב המתבססת על התנגבות של אחד לשני והשתתפות בקבוצות תמיכה וצערי כיום יש הרבה חולים , הרבה יותר מהעבר מאובחנים כחולים ספרי לי מה בקשתם מח.ס.ן שאדע לא להטעות חולים אחרים מקווה עבורך שהשינוי מקום מגורים יתן לך הכוחות להמשיך בעשייה ולמצוא עבודה מפרנסת זה חלק הכי טוב בחזרה לחיים, למצוא עבודה שתתן לך עניין ופרנסה

 

[em0854]

קיפאון

מכירה היטב את ההרגשה שכאילו הכל לא קורה לי. איך מצליחים איך נושמים ? לאט לאט ובקצב שלך. לחשוב כל יום מה בתוך כל ה"שחור" שאת עוברת היו נקודות האור שלך. פרח יפה שראית , מילה טובה ששמעת, מנגינה שמתנגנת ועושה לך טוב . הזכרונות הנעימים מאהוב ליבך- פחות לחשוב עליהם בתור חוסר, יותר בתור זכיה במשהו שלא כל אחד זוכה בו מאד מומלץ להשתתף בסדנת התמודדות עם אובדן. לרבים במצב שלנו סדנא כזו נתנה כוחות להמשיך. חיבוק חם עדנה

 

[spirl2]

תודה..

אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהיתה לי הזכות לאהבה כל כך טהורה ועצומה, אך לצערי, דווקא בגלל שהיא הייתה כל כך קסומה, והיו לנו תקופות כל כך קשות ועד שהתחיל להסתדר פתאום הוא חלה שוב וזה נגמר. תחושת הפספוס והאובדן מתעצמת על פני תחושת הזכות.מה גם שלא הספקתי לתת לו את המתנה הנפלאה שרצינו וזה שהוא יהיה אבא. אז אני יודעת שכאשר אני אתעשת אני אגשים את המשאלה הזו לשניינו אבל זו תהיה רק אני וזה כואב. לגבי סדנאות, אם יש למישהו מיידע על סדנאות במרכז(אני לא ניידת) אשמח לדעת. אני ממש לא פוסלת, ההיפך. תודה וחיבוק חזרה

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif

יקרתי, עברי כל יום בפני עצמו, חפשי נקודות אור . מה שלי עזר הכי הרבה זה שנהלתי פנקס וכל ערב לפני השינה כתבתי על שלושה דברים טובים שקראו לי ..הודתי עליהם ..בהתחלה היה קשה למצוא 3 דברים טובים ..הודתי על קרני השמש המחממות על ציוץ שמח של ציפור או על פרח שפרח ..עם הזמן זה נעשה קל יותר . כל בוקר קמתי והודתי על מה שיש לי ..ויש לנו המון ..היכולת לקום לבד ..להתהלך, לראות, להריח, להודות על אמא שיכולה להיות משענת , כל זה לא מובן מאליו, ולהודות על כך בפתיחת היום נותן פרקסטיבה שונה לכל היום . כמו כן השתתפות בסדנא תוכל לעזור לך במאמרי הפורום תוכלי למצא מגוון סדנאות http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Default.aspx?ForumId=1237&cId=9363 מאחלת לך שבמהרה תמצאי את קרני האור שלך . טלי

 

[yamkachol]

spirl2 , את פשוט נהדרת - זו המציאות שלך, אותה

כל אחד ואחת מאיתנו עבר. הכאב של האבדן הוא קשה, איום ונורא. בנוסף עוד יש לך משימות קשות לכשעצמן. עוצמת הקושי שלך - מובנת לנו מאוד, ואינך מציפה, את משתפת ויופי לך שעושה זאת. יפה מאוד שמכריחה את עצמך לאכול, שימי לב גם לשתות טוב ולישון טוב. זה מאוד חשוב. את כעת ב"עיין הסערה" - בתקופה הכי קשה של ההתמודדות באובדן. את תדעי ימים פחות קשים. לא מחר ולא מחרתיים, אך הם יגיעו בבוא העת. כעת את מתמודדת, עם כל הכאב והרגשת חוסר האונים הקשה הזו. את עוד תגיעי לימים שאת תשמחי ותחיה , כפי שהוא אחל לך. רק שזה עוד לא הזמן המתאים לכך מבחינתך. כל דבר בזמנו. כעת את לומדת איך לחיות אחרת וצריך לכך הרבה כוחות נפש - וזה מה שאת עושה כעת. זו תקופה, עם התחלה , אמצע וסוף. אח"כ , את תראי , יהיה לך הרבה פחות קשה, ויהיו פעמים מספר במשך השנה שיהיו לך שוב כמה ימים יותר קשים. תבקשי עזרה, מהחברות מהמשפחה, ומאחל לך שיבינו אותך ויתנו כתף או שתיים ויבואו לעזרך. כל הכבוד לך על ההתמודדות. אחד הדברים שלמדתי אחרי האובדן (בין המון הדברים אותם לומדים) הוא ש"כאשר נורא קשה- אז נורא קשה". וזה מה שיש באותו הזמן. התקופה הזו , תארך כמה שתארך, ואח"כ , יהיה פחות קשה.

 

[spirl2]

תודה לשנייכם

את עניין התודות אני מכירה היטב ואף מלמדת אחרים לעשות כך(במקצועי אני מטפלת הוליסטית, אך כרגע מחפשת עבודה מסודרת) לגבי עזרה של חברים ומשפחה..אני די לבד. תודה עך המילים שלך. אכן- כשקשה זא קשה. לא רוצה יותר להיאבק בזה