כן ולא...
גם אני חשבתי הרבה על סוגיית - האם לקרא *כל דבר* זה טוב? למרות שאצלי העלה את השאלה דווקא הארי פוטר, שהטענה "בעדו" הייתה "תראו - הוא גורם לילדים לקרא!" (למרות שראיתי מספיק ילדים שרצו תיק הארי פוטר וחלצת הארי פוטר בלי לפתוח את הספר בכלל...). ואז יצא הסרט. אבל דווקא אדגר קרת הוא לא רם אורן ופלייבוי... מי שקורא את הסיפורים שלו (שאני, עד גבול מסויים, מחבבת) כן צריך טיפ-טיפה לחשוב "ומה הוא מנסה להגיד בזה בעצם?". ויותר מזה - הוא קיבל את אישור "הממסד" - לומדים אותו בשעורי ספרות בבית-הספר, הוא נחשב ל"ספרות"... ילד שקרא ספר של אדגר קרת ונהנה, יכול לחשוב לעצמו "רגע, זה לא נורא כל ה'ספרות' הזו..." ואולי הספר הבא שהוא ירים יהיה <הכנס/י את שם הסופר שאת/ה מעדיף/פה פה>? ועדיין, אני גם חושבת שבקריאה יש יתרון על פני טלויזיה. לפחות כל עוד השפה נכונה (אלא אם יש סיבה שלא) - אני לא מדברת על ספרים שמבחינה לשונית נראים כאילו כתב אותם ילד בכיתה ב'. קודם כל הספר ממקד את תשומת הלב בשפה, זה כל מה שהוא מעביר ישירות. מי שקורא יותר - מדבר נכון יותר לרוב, ההתבטאות שלו - בע"פ ובכתב משתפרת, השפה שלו מתעשרת - אפילו אם הוא קורא רק "ג'ינג'י" הוא יתקל במילים חדשות, ובספר מילים מקבלות יותר חשיבות, כמו שאמרתי, כך שתהיה לו יותר מוטיבציה לברר את המשמעות שלהן. גם אם לא - אחרי כמה פעמים שרואים מילה בהקשר, אפשר ללמוד את המשמעות שלה בכל מקרה. קריאה היא גם הרבה יותר אקטיבית - הקורא, אפילו אם זה קורא של רם אורן, צריך לדמיין בעצמו, צריך להפיח רוח חיים בביטויים כתובים. בטלויזיה זה חסר לחלוטין. ומעבר לכל אלה - תמיד יש את הסיכוי שמי שהרים רם אורן, יניח אותו וירים ספר אחר. אם הוא ישאר מול הטלויזיה, אין שום סיכוי...
אני צריכה להכין עבודה על 3 סיפורים מתוך געגועיי של קיסינג'ר, יש לכם הצעות? מה במיוחד אהבתם? לבחור 3 סיפורים מתוך הספר הזה זה כמו שישאלו אותך אם אתה אוהב יותר את אבא או את אימא! חשבתי על פסחזון כאחד, כי לדעתי זה נוגע בלב במיוחד, רק שיכול מאוד להיות שכמעט כולם יבחרו בו..
וכמובן - כן, קראתי לפני שמתחתי ביקורת (אם כי רק את הראשון - יש גבול). אני לא אפסול דברים סתם, ולא אמתח ביקורת סתם מתוך בורות. אז קראתי - כדי שאוכל למתוח ביקורת בלב שקט 
