קינואה
בת 39, שמלה קצרה עם כתפיות, מבד פשתן בצבעי סגול חיוור שהופקו מהטבע. סנדלים פשוטות. גרה בפרדס חנה. שדיים קלושות חסרות נוכחות, גם התחת כך. כשרואים את בשרה, רגליה כשהיא בשמלה קצרה או המחשוף בשמלת הכתפיות, חושבים על קינואה, מזון אורגני, תה צמחים, יוגה, התפתחות אישית, מוזיקה אורגנית, רפואה הוליסטית. פניה נאות אבל כאילו עם תווים מטושטשים ועם זאת צפויים. כבר 18 שנה היא אנתרופוסופית. מים היא מגישה בכוסות מתכת פשוטות.
האנתרופוסופיה לימדה אותה הכל על טבע האדם וטבע העולם והאחדות ההוליסטית ביניהם, היא חיה עם הטבע, לפי העונות. מקשיבה להרמוניה של היקום. אין לה קונפליקט עם שום דבר, היא לא מזיקה לשום דבר, לא מלכלכת, לא משאירה חותם אקולוגי שלילי, זורמת עם האנרגיות הנכונות ועם כדור הארץ כולו בהרמוניה מובנת מאליה. לא מועכת יתושים, טבעונית.
ככה גם היא עושה סקס. בלי עכבות ובושה ואשמה, בלי שום מיסתורין וסוד, בלי צד אפל ושריטה. זה טבעי וחיובי, כמו ציוץ הציפורים, זה חלק מההרמוניה היפה והמושלמת של הטבע. בקיץ אוראלי מתאים למזג האויר ובחורף וגינלי. בליל ירח מלא זה מלווה במסאז' עם שמנים ארומטיים ועם אופציה לאנאלי, כי האנתרופוסופיה מגלה לנו שבליל ירח כל הקוסמוס מלא באנרגיות של מיניות יצרית. לכן הזאבים מיללים.
אם בא לו משהו ספציפי (כמובן הם פתוחים לגמרי ומדברים על הכל) היא מגישה לפניו את האיבר המתאים ברצון, מוצצת, מאוננת, הכל בקלות וכיף, זה הרי לגמרי טבעי. לפעמים גם לה בא משהו שונה, וכמובן הוא לרשותה.
הוא כבר 14 שנים איתה. אוהב אותה. עוסק בנגרות אמנותית והילינג. עד שאיבד את הזיקפה.
כאדם שכל כך מחובר לטבע לגוף הוא לא היה יכול לעבור על זה כאילו כלום לא קרה. האנרגיות המיניות הן הרי אנרגיות החיים הקוסמיים, וכשהן נעלמות אין ברירה אלא להיפרד.
היא נשארה במיטה חמישה ימים, בתריס מוגף, אדישה עד עויינת כלפי המחזור הקוסמי של זריחה ושקיעה שהמשיך בחוץ בלעדיה, כאילו לא קרה כלום. קופאת מקור באמצע הקיץ. אוכלת חטיף תעשייתי וזורקת את העטיפה הבלתי מתכלה מהחלון. מצידה שגופה יורעל בכימיכלים וכל העולם ייקבר בפסולת בלתי מתכלה וכל המינים הנדירים יוכחדו והוא, הבן זונה, שימות ראשון.
ביום השלישי, אחרי שהעולם המחורבן לא נקבר תחת השקית הבלתי מתכלה שלה וגופה לא הורעל למוות מהחטיף, היא מצאה בקבוק אלכוהול לא מזוהה שהיה שמור לביקורים הנדירים של אביה, ולגמה כשהטעם המזוויע והרעיל גורם לה הנאה משונה.
זו השריטה שלה, התלות בו. היא לא יכולה לחיות בלעדיו.
אחרי חמישה ימים הוא נכנס הביתה בלי לדפוק. מוזנח וכבוי, ריח סיגריות מפיו. היא שכבה במבט מזוגג ואטום כשליד המיטה שלולית קיא ובקבוק טקילה ריק.
למראהו היא התעוררה לחיים, "בן זונה!" לחשה.
הרים אותה מהמיטה, הצמיד אותה לקיר, הרים בכח רגל אחת שלה, חפן בכח את ישבניה השדופים, וזיין את הגוף הרפה שלה כמו חיה, כשמבטו פראי נעוץ בעיניה.
כנראה סוף סוף הם גילו את האנרגיות של הטבע...
בת 39, שמלה קצרה עם כתפיות, מבד פשתן בצבעי סגול חיוור שהופקו מהטבע. סנדלים פשוטות. גרה בפרדס חנה. שדיים קלושות חסרות נוכחות, גם התחת כך. כשרואים את בשרה, רגליה כשהיא בשמלה קצרה או המחשוף בשמלת הכתפיות, חושבים על קינואה, מזון אורגני, תה צמחים, יוגה, התפתחות אישית, מוזיקה אורגנית, רפואה הוליסטית. פניה נאות אבל כאילו עם תווים מטושטשים ועם זאת צפויים. כבר 18 שנה היא אנתרופוסופית. מים היא מגישה בכוסות מתכת פשוטות.
האנתרופוסופיה לימדה אותה הכל על טבע האדם וטבע העולם והאחדות ההוליסטית ביניהם, היא חיה עם הטבע, לפי העונות. מקשיבה להרמוניה של היקום. אין לה קונפליקט עם שום דבר, היא לא מזיקה לשום דבר, לא מלכלכת, לא משאירה חותם אקולוגי שלילי, זורמת עם האנרגיות הנכונות ועם כדור הארץ כולו בהרמוניה מובנת מאליה. לא מועכת יתושים, טבעונית.
ככה גם היא עושה סקס. בלי עכבות ובושה ואשמה, בלי שום מיסתורין וסוד, בלי צד אפל ושריטה. זה טבעי וחיובי, כמו ציוץ הציפורים, זה חלק מההרמוניה היפה והמושלמת של הטבע. בקיץ אוראלי מתאים למזג האויר ובחורף וגינלי. בליל ירח מלא זה מלווה במסאז' עם שמנים ארומטיים ועם אופציה לאנאלי, כי האנתרופוסופיה מגלה לנו שבליל ירח כל הקוסמוס מלא באנרגיות של מיניות יצרית. לכן הזאבים מיללים.
אם בא לו משהו ספציפי (כמובן הם פתוחים לגמרי ומדברים על הכל) היא מגישה לפניו את האיבר המתאים ברצון, מוצצת, מאוננת, הכל בקלות וכיף, זה הרי לגמרי טבעי. לפעמים גם לה בא משהו שונה, וכמובן הוא לרשותה.
הוא כבר 14 שנים איתה. אוהב אותה. עוסק בנגרות אמנותית והילינג. עד שאיבד את הזיקפה.
כאדם שכל כך מחובר לטבע לגוף הוא לא היה יכול לעבור על זה כאילו כלום לא קרה. האנרגיות המיניות הן הרי אנרגיות החיים הקוסמיים, וכשהן נעלמות אין ברירה אלא להיפרד.
היא נשארה במיטה חמישה ימים, בתריס מוגף, אדישה עד עויינת כלפי המחזור הקוסמי של זריחה ושקיעה שהמשיך בחוץ בלעדיה, כאילו לא קרה כלום. קופאת מקור באמצע הקיץ. אוכלת חטיף תעשייתי וזורקת את העטיפה הבלתי מתכלה מהחלון. מצידה שגופה יורעל בכימיכלים וכל העולם ייקבר בפסולת בלתי מתכלה וכל המינים הנדירים יוכחדו והוא, הבן זונה, שימות ראשון.
ביום השלישי, אחרי שהעולם המחורבן לא נקבר תחת השקית הבלתי מתכלה שלה וגופה לא הורעל למוות מהחטיף, היא מצאה בקבוק אלכוהול לא מזוהה שהיה שמור לביקורים הנדירים של אביה, ולגמה כשהטעם המזוויע והרעיל גורם לה הנאה משונה.
זו השריטה שלה, התלות בו. היא לא יכולה לחיות בלעדיו.
אחרי חמישה ימים הוא נכנס הביתה בלי לדפוק. מוזנח וכבוי, ריח סיגריות מפיו. היא שכבה במבט מזוגג ואטום כשליד המיטה שלולית קיא ובקבוק טקילה ריק.
למראהו היא התעוררה לחיים, "בן זונה!" לחשה.
הרים אותה מהמיטה, הצמיד אותה לקיר, הרים בכח רגל אחת שלה, חפן בכח את ישבניה השדופים, וזיין את הגוף הרפה שלה כמו חיה, כשמבטו פראי נעוץ בעיניה.
כנראה סוף סוף הם גילו את האנרגיות של הטבע...
