קינה

קינה

קִינָה עַל בְּלִיעַת הַזְּמַן הָאָדֹם אֶת הַזְּמַן הַלָּבָן שֶׁל אָחִינוּ ********************** הַזְּמַן הַלָּבָן, זְמַן מַפַּת הַשַּׁבָּת, זְמַן הַנֵּרוֹת, זְמַן הַטַּלִּית, זְמַן הַחֻפָּה ־ לֵב הַזְּמַן הַיְּהוּדִי. וְהַזְּמַן הָאָדֹם, זְמַן הָאֵשׁ, זְמַן הַגָּז, זְמַן מַמָּשׁ פֹּה. פֹּה פֹּה זֶה מַרְגִּישׁ, פֹּה פֹּה זֶה מַזְכִּיר זְמַנִּים שֶׁל פּוֹ...של פּוֹגְרוֹם, גְּזִירוֹת תח וְתַת, תח תח תח.... קַטְיוּשׁוֹת, רוּצוּ לַמְּחִילוֹת, מַהֲרוּ לַחֲדָרִים אֲטוּמִים... גְּזִירוֹת תח ותת...תח וְתַת־מַקְלֵעַ בַּצְּלָעוֹת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ... תח וְתַת פְּגָזִים באמ אִמָּא שֶׁלָּהֶם... וָאי לָנוּ מֵהַזְּמַן שֶׁל אוֹיְבֵנוּ, וָאי לָנוּ מֵהַזְּמַן שֶׁל עָצְמֵינוּ, וָאי לָנוּ מֵהַזְּמַן הָאָדֹם. וָאי לָנוּ מֵהַזְּמַן שֶׁאֵינֶנּוּ, מֵהַזְּמַן שֶׁנִּגְמַר. מֵהָרֶגַע שֶׁמִּמֶּנּוּ אֵין לָנוּ יוֹתֵר זְמַן, לֹא זְמַן אָדֹם וְלֹא זְמַן לָבָן. מֵהָרֶגַע שֶבּוֹ הַזְּמַן הָאָדֹם שֶׁלְּךָ, אֲחִי, בָּלַע אֶת הַזְּמַן הַלָּבָן שֶׁלְּךָ, כְּבָר לֹא יִהְיֶה לָנוּ יוֹתֵר זְמַן לִהְיוֹת בְּיַחַד, לְשׂוֹחֵחַ, לְבַלּוֹת, לְהִתְחַבֵּק, לְהִסְתָחְבֵּק... הַזְּמַן שֶׁלְּךָ, אֲחִי, הָיָה זְמַן מָלֵא, זְמַן מָלֵא אַהֲבָה, יְצִירָה וְהוֹדָיָה, הַזְּמַן שֶׁלְּךָ, אֲחִי, הָיָה זְמַן יְהוּדִי.
 
../images/Emo51.gif פרי מגדים...

אין לי מילים, פשוט תודה !
ערב אהבת
חינם לכולנו
 
תודה לכם יקרים,

כתבתי עם דמעות, כשראיתי שההסתערות של חיילנו על כל כפר וכפר בדרום לבנון, היא כמו הסתערות על יעד מבוצר, בכיתי על האבוקות החיות שבני החיזבלה הללו מדליקים בנו לפני שאנחנו מצליחים למוטט אותם. כשכל אבוקה חיה שורפת בבשר, קורעת את הנשמה, מוציאה את טעם החיים לאמא, לאבא, ומשחירה את החיים לאחים, לאחיות ולחברות... ואוי, אוי ואבוי למילואימניקים בעלי המשפחות שמשפחתם הגרעינית נקרעת, שנשותיהם הופכות לאלמנות וילדיהם ליתומים... הכאב העצום על החיים, על היצירתיות, על המנהיגות, על המעורבות החברתית, על החן האנושי, על ההומור, על התמיכה והאהבה שמוקרנת מהם לזולתם – שלעולם, לעולם לא תהיה עוד. כמה שזה עצוב, כמה שזה בלתי מתקבל על הדעת: לעולם. כמה שזה בלתי נתפש: לעולם, לעולם, מתים לעולם. מה שעצוב לנו, בוודאי עצוב גם להם. הם אויבים מרים לנו. אין בלבי שמץ של רחמים עליהם. אך מרים ואכזריים ככל שיהיו, הרי הם בשר ודם, בעלי צלם אדם, כמונו, על כן, יש להצטער על צלם האדם שמושפל אהדדי ויורד לעפר. ככל שנשמתנו מכילה יותר את הרבגוניות של המציאות, כך הכאב הופך להיות, כמו כל דבר אנושי, מורכב, מבולבל, תהומי ועמוק יותר.
 
למעלה