קינאה למטפל

shreder2

New member
קינאה למטפל

יש לי קינאה מאוד גדולה לפסיכולוג שלי שבגללה הפסקתי את הטיפול. זה מתבטא בכעס על כך שהוא בעצם מתפרנס רק מלדבר עם אנשים בעוד כולם קורעים את התחת כדי להתפרנס הפסיכולוגים בסך הכל יושבים ומדברים איתך. זה נכון שתקופת ההכשרה של פסיכולוגים ארוכה מאוד, אבל זה מאמץ שהיה בעבר ובהווה הפסיכולוג מתפרנס רק מלדבר איתך שזה כביכול הדבר הכיי בסיסי בעולם ''לדבר'' ועוד אסור לשכוח שפסיכולוגים פרטיים מתפרנסים יפה מה שמרגיז עוד יותר. מה אתם חושבים על הנושא הוא לא בעייתי?
 
על איזה נושא אתה רוצה *לשוחח* איתנו

על הקנאה שלך, או על זה שיש אנשים שכלי העבודה העיקרי שלהם הוא דיבור או שיח?
 
2 - כולם "יודעים" לדבר.השאלה היא -מה יוצא לך

מזה
גישתך לעניין - קטנונית ולא רצינית.כפי שאחות שמה לך תחבושת על הפצע,המטפל הפסיכולוגי מדבר איתך,כי זה כלי עבודתו שבאמצעותו קורים למטופל תהליכים שלולא היה מדבר עליהם עם הפסיכולוג שלו - לא היה קורה דבר. אישית,אתה מפסיד כנראה מכך שחדלת את הטיפול בו היית,ולא איש מלבדך.נכון שיש מטפלים ששכרם גבוה מאוד,אך יש גם כאלה ששכרם הגיוני לעובדת השכלתם,הכשרתם,נסיונם ויכולותיהם.חשוב מחדש,האם "הרווח" שעשית לעצמך מאי קבלת טיפול פסיכולוגי, שווה במשמעותו הטיפולית למה שאתה מפסיד אישית ונפשית.
 

WhichWitch

New member
מבינה

גם לי זה היה כשהייתי בטיפול, היה לי קצת קשה כי הרגשתי שזה לא כלכך עוזר לי וסתם מדברים...
אבל עדיין המשכתי לתת לזה צ'אנס...
אני חושבת שזה כנראה תלוי בבנאדם, בבעיה, ובמטפל.. ואולי לפעמים זה עוזר יותר ולפעמים פחות
בסה"כ כן היו כמה רגעים קטנים שאני זוכרת לטובה אבל לא יותר מזה

לא יודעת, אולי הם כן רואים משהו שאנחנו לא ויודעים לכוון אותנו איכשהו... עוד לא הבנתי את זה לגמרי
לדעתי שווה לתת צ'אנס אחד לפחות אבל אחד אמיתי
 
למעלה