קיטורים

[לאב]

קיטורים

אני מרגישה כמו מעלית שעלו עליה יותר אנשים ממה שמותר והיא מהבהבת "עומס יתר" בין העבודה, השיפוץ שאני עושה בבית (כשאנחנו גרום בתוכו), הבן הצעיר שחלה בוירוס שגורם לו לכאבי בטן חזקים והשפעת הקלה שגם אני לקיתי בה - אני פשוט קורסת ( אני נשמעת כמו הפרסומת לביטוח איילון- למי ששמע) אני בד"כ טיפוס מאד שמח וחייכן, אבל היום בעלי היה צריך לעבוד עלי רבע שעה כדי להוציא ממני חיוך קטן. אני משתדלת לא להראות את זה יותר מדי כלפי חוץ. קבלן השיפוצים ציין לפני כמה ימים בהפתעה שמזמן לא ראה מישהי שהבית שלה בכזה בלאגן באמצע שיפוצים והיא כל כך רגועה וחייכנית - אבל האמת שזה היה כלפי חוץ בלבד. זהו, אני יודעת שאלה בעיות קטנות לעומת הבעיות של חלק מאנשי הפורום, אבל זה מה שאני מתמודדת איתו עכשיו- וממש לא קל לי אני יודעת שזה זמני, ואני אשמח על התוצאות כשהשיפוץ יגמר אבל עכשיו ממש קשה לי ביי, וסליחה על הקיטורים, אבל הייתי צריכה לשחרר קצת לחץ

 

[לאב]

המשך - קיטורים חלב ב´

באתי בבוקר לעבודה ובזבזתי את הזמן עד עכשיו בלי לעבוד, אני נורא לא מרוכזת ומאד מצוברחת, ובטח ובטח לא יעילה החלטתי לחזור עכשיו הביתה לנוח - אתם לא יודעים מה זה החלטה כזו בשבילי! אני שבמשך שלוש וחצי שנות עבודתי צברתי עד כה 1/2 יום מחלה בלבד קמה והולכת באמצע היום הביתה כי קשה לי - לא גופנית אלא נפשית. לא יאומן כי יסופר אבל אני ממש על הקרשים ביי, אני מקוה שמחר אני אחזור לעצמי לאב

 

[עמית_]

ללאב היקרה

אנסח את תגובתי בנקודות: שיפוצים בבית הפרטי זה דבר שמלחיץ את רוב האנשים. זה סופר-נורמלי. מותר לך להיראות לחוצה במקרים מלחיצים שכאלו, את בטח לא צריכה לדאוג מה יחשוב השיפוצניק. מילא לשמור על "דמות ייצוגית" בעבודה, אבל בבית שלך? חצי יום מחלה בשלוש שנים וחצי? ה-ל-ו ! או שאת בחורה מאוד-מאוד בריאה, או שאת הולכת לעבודה גם כשאת חולה. אם האפשרות הראשונה נכונה - יופי לך! אם האפשרות השנייה נכונה - נו-נו-נו! זה לא בריא כשאת חולה ללכת לעבוד. צריך להישאר בבית ולנוח (אני לא אומר שצריך לשכב במיטה כל היום, אבל הגוף צריך מנוחה כשהוא חולה). חוץ מזה, זה גם לא בסדר כלפי העמיתים לעבודה, את יכולה להדביק אותם במחלה. (עמית הפולנייה...) בכלל נראה לי, ובהחלט יכול להיות שאני טועה, שאת מנסה להיות סופרוומן, ולפעמים כשאת לא עומדת בסטנדרטים הגבוהים שאת מציבה לעצמך, את קצת מאבדת את הביטחון. מותר לך להיות חלשה מדי פעם, או לפחות קצת פחות חזקה ממה שאת בדר"כ. וזה בסדר, גם לך מותר "לקטר" (כדברייך) לפעמים. (וסליחה על הפסיכולוגיה בגרוש). עמית

 

[שעון חול]

אוייי כמה שהוא חמוד...

הפולניה הקטנה של הפורום... אגב, שעון גם פולניה ומצטרפת לדבריו של עמיתו´ש, את חייבת לשמור על עצמך לאב, ולגבי זה שהלכת הביתה - כל הכבוד, מדובר בצעד לשיפור איכות חייך. עלי והצליחי שעון.

 

[לאב]

שעון ועמית, תודה על העידוד

אתמול בצעד ממש יוצא דופן הלכתי הביתה, קניתי לי עיתון בדרך והתאשפזתי לי במיטה לשש שעות. אחרי זה קמתי כמו חדשה, מצב הרוח הטוב חזר אלי. אני חושבת שזה היה צעד ממש חכם וממש מפתיע - המשרד לא קרס והלקוחות לא נטשו. אני מאד לא נוטה לוותר לעצמי, אין אצלי כזה דבר "לא בא לי", ואז לפעמים אני מותחת את הכוחות שלי עד לסוף שלהם בכל אופן היום הכל ממש בסדר, ואני אותו אדם אופטימי כמו תמיד

 

[סיזיפוס]

על ההודעה

הראשונה רציתי להגיב:תרגישי חופשי. מהשניה כבר ממש נלחצתי. מהשלישית- נרגעתי. קיבלת החלטה טובה, הקשבת לעצמך ולגוף שלך, וזו לדעתי כל התורה כולה.

 

[לאב]

תודה איש חמוד

להקשיב לגוף שלי זו ממש תורה חדשה בשבילי, אז אתמול היה שיעור ראשון

 

[סיזיפוס]

יש! ../images/Emo45.gif

נו, מתחילים לראות קצת תקווה בקצה האופק. אם הצלחת לעבור את השיעור הראשון, אז אולי בכל זאת יום אחד תבינו את הפילוסופיה שלי, תנסו אותה(מה יש לכם להפסיד???), ולא תדחו אותה, רק בגלל שהרגילו אתכם ב"רפואה הרגילה" לחשוב רק גוף, ולא גוף-נפש. ולהאמין רק לרופא ולא לעצמכם , לרגשות שלכם, ולגוף שלכם. א-מחייה! עשית לי את היום. את תראי שההקשבה הזאת, (ואחר כך ,אולי גם הבנה?) תרפא אותך יותר מהר מכל רופא. יש לך ולכל אחד מאיתנו כח ותשובות בתוכנו, רק צריך להקשיב,זה אולי קצת מפחיד בהתחלה, אבל תראי שתצליחי לעזור לעצמך! כן, כן, לעזור לעצמך ,בעזרתך! אם תנסי להקשיב ,תראי שאת יכולה לעזור לעצמך יותר ממה שאת מתארת לעצמך כרגע, הנה השיעור הראשון עבר בהצלחה יוצאת מהכלל, לא? ב ה צ ל ח ה!

יופי ,לאב !!!

גאה בך!

 

[sharonlk]

לאב יקרה, משרון

בעיקרון, אנשים עם או.סידי ונטיה לסדר ולנקיינות כפייתית לא יכולים לעשות שיפוץ בבית. אסור להם, עם פתק מהרופא. זה כמו שאני לא יכ ולה לעבור מהדירה שלי, כמה שהיא מחורבנת ואני סובלת בה, אני לא יכולה לפקוד על עצמי לארוז את הכל, אין סיכוי בחיים שאני אצא מכאן. הרי להתקלח אני לא יכולה. שרון

 

[סיזיפוס]

שרון

תקראי את השרשור של לאב ואת התשובה שלי. אני מקווה שתצליחי קצת אפילו להבין למה כוונתי. גם את יכולה לצאת מזה. כל אחד יכול!

 

[sharonlk]

אני לא יכולה לסבול יותר, די, - שרון

 

[סיזיפוס]

../images/Emo7.gif

 

[סיזיפוס]

../images/Emo7.gif

 

[.אחת]

ללאב, זה ממש לא בריא מה שאת מתארת

הלחץ שאת מתארת ממש פוגע בבריאות. באחד מעיתוני סוף השבוע של לפני שבועיים בערך קראתי על מחלה איומה ונוראה (פירמיבולוגיה או משהו דומה, סליחה על העיוות בשם אני לא זוכרת בדיוק) שתוקפת בעיקר נשים, ובעיקר פרפקציוניסטיות, כאלו שניסו לתפקד פרפקט בכל התחומים. מדובר במחלה שהגוף מעורר, כתוצאה מאובר לואד. מדובר בכאבים מאוד מאוד חזקים ובעוד כל מיני תופעות שלא נדע שנובעות מהלחץ, שפשוט משביתות את האדם, וכך הגוף מגיב לכל הלחץ . היה ראיון עם מישהי שלקתה בזה, שהיא היתה גם מארחת מצוינת, וגם קרייריסטית, וגם דאגה שהילדים שלה לא ירגישו נטושים "חלילה" אז היא כל הזמן בישלה והכינה ורדפה אחריהם, וגם כל הזמן דאגה לבעלה וכו´ וכו´, ובסוף הגוף שלה קרס מרוב לחץ וזה התבטא במחלה הזו שמחייבת אותה לנוח בניגוד לרצונה בגלל הכאבים והמגבלות שהיא גורמת. אז אל תגיעי למצב כזה! אל תגיעי למצב שבו את כמעט קורסת! את לא יכולה גם לעשות הכל וגם בצורה מושלמת. קחי עזרה חיצונית. חצי יום מחלה בשלוש וחצי שנים זה לא ממש נורמלי. זה מראה שאת מעמיסה על עצמך יותר מדי. אם יש לך את האמצעים הכלכלים - אז קחי עוזר/ת לבית ומישהו בתשלום שישגיח על השיפוצים, אם אין לך - אז אין ברירה, הבעל העסוק שלך יצטרך לפנות לעצמו מקום, והילדים שלך יצטרכו גם הם להשתתף בנטל. לא יתכן שכל הנטל על הבית יפול רק עליך. הגיע הזמן לעבור לארוחות מוכנות ולילדים ובעל שתורמים למלאכות הבית. חוץ מזה, בקשר לעבודה - קחי עוזר/ת לעבודה במשרד (אפילו זמנית עד שהלחץ יעבור).

 

[לאב]

הי בוקר טוב לכל הדואגים והדואגות

כמו שכתבתי כבר ביום חמישי - אני בסדר גמור אחת - אני בהחלט מורידה מעצמי מטלות, יש לי עוזרת שמנקה (אני שונאת לנקות) ועושה לי את כל הדברים בבית , ובמקום סנדוויצים אני שולחת את הילדים עם כסף למזנון בביה"ס כל הסוף שבוע לא הכנתי אפילו ארוחה אחת. גם הבעל שלי ממש משקיע. גם לבעלי קשה, הוא ממש לא מוצא את עצמו והוא די עצבני (מה שממש לא מאפיין אותו ברגיל) אני חושבת שחלק גדול מהבעיה זה חוסר הנוחות בתנאי היום יום, התחושה של חיים בתוך שיפוץ שהם ממש לא נוחים, שבסוף יום עבודה לחוץ אין את הפינה החמימה הנעימה והשקטה (והנקיה!) להיות בה אבל השיפוץ מתקדם ואני מקוה שעוד שבוע יהיה הרבה יותר טוב מחמם את הלב שכולכם דאגתם לי