קיטורים

Rosebude

New member
קיטורים

יש לי חברים והכל טוב ויפה, אפילו חבר אוהב ופשוט נמאס לי מעצמי אני מרחמת על עצמי ומביאה את עצמי למצבים של דמעות ובכי ושנאה עצמית אני לא בדיוק מבקשת שום דבר, פשוט בא לי להיות אדישה ואנטיפטית להכל וזה לא הולך אכפת לי יותר מידי כל דבר ממלא לי את העין בבועות מציקות ורטובות פשוט לא בא לי שיהיה לי אכפת לא רוצה להרגיש יותר כלום זה מייאש אני שונאת את עצמי רק מהעובדה שאני מרגישה שאני מאוסה כבר מכל הבחינות והחורים לא מסוגלת להיות עם עצמי לרגע ומנסה לברוח פשוט רוצה להיות בנאדם אחר לחלוטין אופי, מראה, הכל. נמאס לי להיות איפה שאני נמצאת!#^%$& *זהו, הוצאתי תודה על ההקשבה*
 

sh53

New member
הקשבתי בהחלט

הודעה טעונה מאוד בהחלט וכללית בהחלט. קראתי אותה ואני חושבת שיש מאחורי ההודעה יותר ממה שכתבת, כי חברים וחבר אישי זה דבר נפלא, אז למה להגיע למצב בדיוק הפוך? למה לא לגלות איכפתיות כלפי אחרים (הרי זה תן וקח - אם את לא תגלי איכפתיות כלפיהם, אז גם הם לא יגלו איכפתיות כלפייך ודווקא יש בזה יתרון והרגשה כיפית שאיכפת לאנשים ממך). תוכלי לספר על הפעם האחרונה שבכית? מה קרה לפני כן?
 

Rosebude

New member
לא קרה יותר מידי

זו בעיקרון הרגשה כזאתי, אי שייכות ושל 'מה לעזעזל אני עושה כאן? לכי מפה' הסיבה היחידה שאני לא רוצה לגלות אכפתיות או בכלל רגש זה בגלל שזה משהו שלא נגלה כלפיי לא תמיד לרוב, ולא מהאנשים שהייתי רוצה שזה יבוא אבל זה באמת לא ככה, אני בוכה מידי פעם, היום הצלחתי להחזיק את עצמי, סתם לבכות פשוט להרגיש שאת בעולם, בשנה, בזמן שהכי ההפך ממך לחלוטין פשוט רוצה להיות מישהו אחר, במקום אחר, בזמן אחר, עם אנשים אחרים והנה, רק על הדברים שאני אומרת עכשיו אני שונאת את עצמי יותר, אני כזאת ממורמרת כל דבר מתבכיינת ומוצאת ממה להפוך את זה לרע, וכן אני יודעת יש דברים טובים בעולם ובלה בלה, אני פשוט נהנת להוציא את הרע מהטוב ולראות עד איזה גבול אני אגיע פשוט נמאס לי מעצמי *וסליחה על הקיטור*
 

sh53

New member
גיל 17 אני חושבת שהוא עדיין גיל ההתבגרות

ובגיל ההתבגרות מצב הרוח מתחלף. ד"א אני לא חושבת שאת מתבכיינת, אלא מנסה למצוא דרך להתמודד עם הדברים ולא "מטאטאת" אותם מתחת לשטיח. עוד שאלה כי לא כל כך הבנתי לעומק - האם בין החבר'ה יש חבר או חברה שאיתם את יכולה להגיע לשיחה עמוקה ואינטימית? חבר או חברה שאת מרגישה שאת יכולה לספר להם משהו אישי? לסמוך עליהם? לספר להם סודות? לדעת שהם יהיו שם בשבילך אם תזדקקי לכתף תומכת או אוזן קשבת?
 

Rosebude

New member
כן בהחלט יש אוזן קשבת וכתף תומכת

כשצריך . אבל זה חלק מהתחושה, כאילו אני מפילה עליהם את הצרות שלי כשזה מיותר לחלוטין
 

sh53

New member
מגיע לך אותו דבר כמוהם

ואת שווה בדיוק כמוהם - כמו שאת שם בשבילם כשהם צריכים אותך, כך גם הם עבורך. האמיני לי שאם הם לא היו רוצים להחזיר טובה תחת טובה, הם היו מעבירים לך את המסר יפה. אומרים שאם חוזרים על משפט 10 או 20 פעם, בסוף זה כן משפיע עלינו, כלומר נקלט בתודעה - אם לדוגמא תאמרי לעצמך מגיע לי שהם יקשיבו לי מלא פעמים וכל יום זה יעבוד בסוף וכך את תרגישי. בהתחלה אולי תרגישי שזו "עבודה" שאת מדקלמת לעצמך כל יום, אבל בסוף תתחברי לזה, תחשבי על זה ובאמת תרגישי ככה ולא בגלל שתגידי לעצמך את המשפט הזה, אלא בגלל שתכניסי לך לראש שמגיע לך שהם יהיו שם עבורך כמו שאת שם עבורם.
 

Rosebude

New member
קצת באיחור .

רק לפני יומיים חזרתי לארץ . רציתי רק להגיד תודה .
 
למעלה