קיטורים.

LimiMimi

New member
אני מבינה אותן לגמרי,

אני האחרונה שתגיד שאני מתגעגעת לבית ספר. זו פשוט הייתה מסגרת כלכך לא נכונה בשבילי. ואני באמת בנאדם שאוהב שגרה, אוהב מסגרת, אבל ביציפר. איכס, כל חופש שהיה נגמר רציתי למות.. כל יום שהלכתי לשם התמרמרתי. וזה לא שלא היו לי חברים, או לא היה לי כיף בשיעורים, זה פשוט לא.. לא הולך כזה. זה מגעיל. אין שמחה ממני לדעת שזה מאחורי.
 

OverSharing

New member
אני לא יכולה להסביר../images/Emo103.gif

אבל בחיי שזה עושה לי רע ומילא רק הייתי אומרת אני לא יכולה לקפל את האצבעות כי הן כואבות די, כולה בי"ס אני לא יודעת מה נהיה]:
 

saptenn

New member
הייתי מזדהה איתך לגמרי אם

היה עכשיו ספטמבר.. כי הרגשתי פחות או יותר אותו הדבר אז.. אבל לא הייתה לי שביתה אז זה די עבר לי עם הזמן. רק שלי יש עוד קצת יותר משנה /tapuzforum/images/emo10.gif
 
געגועים זה רגש שצריך להשמיד.../images/Emo71.gif

ודחוף.. ואין לי כוח לשבוע חדש, אין השבוע שווווומדבר מעניין.כאילו באמת,כלום. אולי חוצמזה שאני אקנה מחר ספרים חדשים.זהו.
 

Ms Kuolema

New member
שמעתי יותר מדי את Massive Attack- Angel

מי שמכירה את השיר תבין א התסכול שהחבר לא קרוב >:
 

N o o s h y

New member
אני צריכה להיות גיבורה.

אבל עוד שנייה אני אתחיל לבכות. לא רוצה לקבל נשק מחר! לא רוצה לא רוצה לא רוצה. לא רוצה להיות צמודה לכלי שהמטרה שלו היא להרווווווג. לא רוצה לא רוצה לא רוצה!
 
תחשבי על זה בתור משהו זמני

3 שבועות וזהו, זה ייגמר, את לא תצטרכי לנגוע בזה יותר ויהיה הרבה יותר טוב.
 
אין לי כוח למחר ../images/Emo122.gif

ואני לחוצה מזה יותר מאשר הייתי לחוצה לפסיכומטרי. רוצהאת זה אבל לא רוצה. נמנמ, יהיה טוב.
 
שונאת שזה ככה, פשוט שונאת

שונאת להיות רחוקה מכולם, להיות כן אבל לא. שונאת את זה שהמעגלים החברתיים מסביבי פשוט מתפרקים בצורה כזו, ואני לא יודעת למה. שונאת את זה שאני כזו עם אנשים, שאין לי מושג בכלל איך להתנהג, שה-EQ שלי שואף לאפס, ואם אפשר גם מתחת. פעם ידעתי בוודאות שיש מסביבי גרעין של אנשים, אבל אני חושבת שגם זה השתנה עכשיו. שום דבר לא קרוב, אולי אף אחד באמת לא יודע. זה סתם טמטום של לילה. מחר, מן הסתם, הכל ייראה כבר אחרת. או לפחות ירגיש ככה. לילה טוב
 
ואני שונאת את עצם זה

שדברים קטנים מזכירים לי אותו. ולא, לא אותו טוב, לא אותו של געגועים... אני פשוט נגעלת, אין בי שום תחושה אחרת אם זה קול דומה, שתיקות כאלה, דרך התבטאות, סגנון כתיבה הכל פשוט דוחה אותי איך אני תמיד נופלת איכשהו להטרדות המיניות האלה. פעם 3 בכל כך מעט זמן שונאת להרגיש חסרת אונים כל כך
 

LimiMimi

New member
אוקיי זה הולך להיות ממש מפגר מצידי

אבל גאד.. אני בוכה כבר איזה שעה מאיזה שני פרקים שראיתי של עמוק באדמה זה כלכך כבד. בא לי למות.
 
חחח לנו יש יום הורים כנראה בקרוב..

ויש לי ציון אחד...עצוב.. יהיה טוב
 
איזה יום חרא :(

היום התחיל למען האמת סבבה. ואז הכלב שלי ברח, ורדפתי אחריו בערך שעה ברחבי היישוב יחפה, כי היו לי נעלי בית שלא הצלחתי לרוץ איתם אז הורדתי אותם בכניסה לבית. רדפתי אחריו אני חושבת כמעט בכל היישוב, לא הצלחתי לנשום כבר, הרגשתי שאני מתמוטטת. אח"כ במקרה הוא עבר ליד הוטרינר, והיה שם איזה מישהו, שאחרי שצעקתי לאנשים שיתפסו את הכלב הוא עזר לי, אחרי זה התברר לי שהוא לוכד כלבים
החזרתי אותו, ולא הצלחתי לחשוב על שום דבר חוץ מהרגליים הכואבות שלי, מרוב ריצה הרגליים שלי כאבו לי וחשבתי שהן מתנפחות.. היה שלב שהתחלתי לבכות, שלא מצאתי אותו ואז התחלתי ללכת ובמקרה ראיתי אותו שוב..התחלתי לחשוב על זה שאני רוצה, פשוט לחשוב. הרגשתי את כל הגוף כואב לי, קורס, איך אני עומדת להתמוטט, מבחינה נפשית ופיזית. מהבחינה שכל הגוף כואב לי כבר מריצה, בקושי נשמתי. ומהבחינה שחשבתי עליו, והרגשתי רע שאני לבד, פשוט הרגשתי רע. רציתי להוציא את כל ה"דברים" הרעים מהגוף. רציתי לבכות כאילו אין מחר.. אבל זה לא עזר, הכאב עדין בפנים.
 

ThE uVa

New member
אני חולה!../images/Emo60.gif

וגם במחזור! ביום השני! ואמא שלי לא אוהבת אותי. ואני רוצה לעזוב את בצפר. ואין לי עם מי לדבר על זה :] הה.
 

Jiglly

New member
כל היום אוכלת

כאילו לא מספיק כמה שטחנתי והעלתי באמסטרדם
 
למעלה