קיטורים!!!!

[LetGoYouSonOfABitcH]

קיטורים!!!!

 

[LetGoYouSonOfABitcH]

זה הכי מפגר שיש אבל עדיין

הוא לא עבד היום ובערך כל השבוע רציתי לראות אותו ואנחנו תמיד מתפספסים באשכרה בדקתי את הלוח כל יום השבוע כדי לוודא ש- וואלה, בחמישי אני רואה אותו. אבל הוא עשה החלפות עם מישהו אחר מהמכון ועכשיו הוא עובד בשבת]: אוווווף וכל 5 דק' לפני 4 וחצי רצתי להסתכל במראה שאני נראית מספיק טוב ואפילו דאגתי לפלרטט עם מישהו שאני לא שמה עליו כדי שכשהוא יבוא הוא אולי-יקנא והיום סופסוף חשבתי להזמין אותו לצאת איתנו וסתם זה ביאס אותי. ;[ ובבוקר התקשרתי אליו בענייני עבודה וכשהוא זיהה הוא ישר אמר "מהההה קורה מאמי!" ויש לו מאמי הכי מאמי. ס'חמוד...

 

[Liraz 6q]

אני באמת ובתמים

לא מבינה מה הבנאדם הזה רוצה מממני. מה?!?!? למה אתה מתקשר ושולח הודעות באמצע הלילה?! ואין לי מה ללבוש היום בכלל אע לא כיף.

 

[דודה מרי]

יש לך כל כך הרבה בגדים!!!

ואני יודעת, סדרתי לך את הארון לפני חודש!

 

[כרית סוריאליסטית]

לא רוצה לחזור להרצליה. :|

לארוצהלארוצהלארוצהלארוצה. :[ אין לי מושג איך אני מביאה את עצמי לצאת מפה עכשיו... טוב לי פה. אין לי כוח. אם אמא שוב תבכה לי למה הבנות של חווה יוצאות איתה לסרטים ואני לא/תשיר לי בסופרן את השיר שכתבה ליום הולדתו של השכן [משהו על אימפוטנציה,, העדפתי להדחיק]/תספר איך עוד חברה שלה עזבה את בעלה לטובת המאהבת- אני נשבעת שהפעם אני אקח מספיק כדורים כדי לגמור עם זה ודי... רבאק, זה כבר לא מצחיק. אני משתגעת.

[שלא לדבר על זה שכל פעם שחברות שלה רואות אותי הן שואלות ברחמים אם אני בסדר עכשיו, ושהסטודנט של אבאחורג אמר שאולי ידידה שלו תוכל לסדר לי עבודה, כי גם לה היו הפרעות אכילה ובטח יש לנו הרבה במשותף. אלוהים ישמור, צנעת הפרט, מישהו?...]

 

[Mooa-Numi]

אין לי כוח להגיע מחר לתל השומר

וואו אני שעה יושבת מול המחשב מנסה להבין איך אני מגיעה באוטובוסים. זה חצי שעה באוטו למען השם!! הלכתי לישון אני עייפה מידי בשביל זה

 

[P i x i e s]

אני לא יכולה כבר.

כל השבוע להתבשל בבית עם דכאונות, בכי רנדומלי... הוא התגייס לא מזמן וחוזר בסופי שבוע, ימי שישי בצהריים. סופ"ש שעבר נפגשנו ביום שישי והוא אמר שנצא ביום שבת, וביום שבת לא היה לו כוח וביטלנו את העניין. משם התחיל ריב SMSים שנגמר די יבש ובכלום. ואז הלכתי הביתה ואיזה מישהו (בלי אינטרסים, הוא סתם דפוק וזאת הצורה שלו לעודד כנראה) אמר לי שרוב הסיכויים שהוא רוצה לעזוב אותי וגרם לי כמו מפגרת לכתוב לו SMS אם הוא עדיין רוצה להיות איתי. SMS שהוא לא ענה עליו, אז החלטתי שכל השבוע אני אשתוק. אני לא אשלח SMSים, לא אתקשר. שהוא יתקשר אם אני חשובה לו. כל השבוע השתגעתי, אני לא מוצאת לזה מילה אחרת. באמת השתגעתי, שמעתי איזה שלושה שירים כל הזמן ובכיתי איתם, כי בפנים הבנתי שזה לא יוביל למשהו טוב ושהסוף של המשבר הזה עוד רחוק. ביום רביעי (אתמול) הוא שלח SMS אם לדעתי זה נורמלי לקשר שלנו שהוא חוזר בסופי שבוע ואין לו כוח לכלום, ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני מוכנה לחכות אם זה מה שצריך והיה די.. עגום. בכל מקרה חברות שלי גררו אותי לקניון ואז חבר שלו וידיד שלי התקשר ובאמת שהתחלתי לבכות לו בטלפון. ואז פתאום הוא היה בממתינה. מזל שהשתלטתי על הבכי... סיכמנו בזה שניפגש מחר ונדבר, אני כ"כ מפחדת. אני כל כך מפחדת שניפרד כי אני אוהבת אותו המון. חצי שנה כמעט, ואני אפילו לא רוצה לאהוב מישהו אחר. לא רוצה להתחיל הכל מהתחלה, כי אני יודעת שאני אחשוב עליו. לא רוצה להתחיל להתרגל למישהו אחר, כי רק איתו אני מרגישה בנוח והוא מדהים ורע לי ככה. פשוט רע לי והלוואי שהיה מישהו שמבין אותי. או מישהו שיגיד לי מה יקרה כי אני משתגעת מחוסר וודאות.

 

[P i x i e s]

זה נגמר.

ואין טעם לחיות. זהו, מיציתי את העניין.

 

[Away from the sun]

אין לי כוח לטקס הזה, באמת.

נתחיל מזה שאני מפיקה את הטקס עם חברה שלי, שהיא בחורה שתלטנית, והיינו אמורות לכתוב דבר שכבה, ופתאום היא באה אליי היום ביציאה "תקשיבי נראה לי אני יורדת מזה." "מה?" "הדבר שכבה.. זה דיי ברור ששתינו שתלטניות וזה לא יעבוד" "אז מה, זה תלוי רק בכמה כל אחת מוכנה לרסן את עצמה. אני מוכנה.." נמשיך בזה שאנשים בשכבה לא מוכנים לעלות על הבמה ולהקריא טקסטים, ואני צריכה לרדוף אחרי אנשים שיבואו לחזרות. ולא נשכח את הלימודים, ביום שני יש מבחן באזרחות בחמישי יש עבודה בסוציו' שצריך להגיש פלוס גם צריך לעזור להרים את הערב רבין בפנימייה ולתפקד כתלמידה ולנסות לנשום איך אני אתמודד עם כל זה, ראבק?! [מישהי קראה?]

 

[svety]

../images/Emo24.gif../images/Emo190.gif

 

[מKה אפורה]

זה פתטי להתאהב בחניך, נכון?

או ב... נסענו לפלס כולנו, להדרכה. בדרך באוטובוס אני ומתן, המדריך השני, התחלנו לדבר עם איזה אחד... שעתיים דיברתי איתו, ובסוף אני והוא קבענו לנסטי. סבבה. אח"כ ראיתי אותו רק עוד פעם אחת, ואמרנו שנשב אחכ... נכנסתי לכיתה, 30 ומשהו חיילים. מוות... והם גם התנהגו זוועה אבל רק חייל אחד, לערך, הציל את היום... הוא ענה על כל השאלות, אין משהו שהוא לא ידע. רק היה מוזר לי שהוא הכניס כל מיני מושגים באנגלית, במקום לדבר בעברית. חשבתי שזה סתם התלהבות מרחוק אני לא רואה משהו, הוא נראה לי סתם כזה... בואו נגיד שהייתי צריכה להרכיב משקפיים כשהתקרבתי אלייך, בתרגולים, רק אז ראיתי אותו... בהיר ממש, שיער קצוץ, עיניים ירוקות ירוקות, גבוה כזה חבר שלו פתח לו את החולצה כחלק מהתרגול והתגלו להם גם 8 ריבועים ואז הוא התחיל לדבר... וכחלק מהמבטא הישראלי פתאום צץ לו מבטא אמריקאי. שאלתי אותו מאיפה המבטא הזה, והוא אמר שהוא עלה לארץ לפני 9 חודשים... אמרתי לו שלא שמתי לב בכלל, והמשכנו לדבר יום אחרי זה, דיברנו עוד קצת... במבחנים הוא היה תותח לגמרי, וכמובן שהוא קיבל 100 הוא פשוט... שבה אותי, לא יודעת היה קטע שהוא הסתכל לי לתוך העיניים והסתכלתי ולא יכולתי להפסיק בסוף המבחנים הוא אמר לי "תודה" וכאלה, ואני בקושי התייחסתי כי הייתי בלחץ של המבחנים, וחשבתי שאראה אותו אח"כ(הייתי אמורה לחלק להם את התוצאות. בסוף המכים עשו את זה) שעה אחרי זה הסתבר שאנחנו עוזבות את פלס בסוף לא ראיתי אותו, ולא ראיתי את ההוא מהאוטובוס, למרות שקבענו זה פשוט תסכל אותי בענק. זה כל הזמן קורה לי וכן, פתטי, אבל אני לא מפסיקה לחשוב על החניך ההוא מישהו מכיר אמריקאי בשם איתי שהיה חי פעם בחולון?

ובטח אני סתם חיה בסרטים, כרגיל. סעמקערס

 

[Tin Doll]

באמת פתאטי

וטוב שאת מודעת לזה...

 

[מKה אפורה]

נחמד-משהו מצידך.

 

[Tin Doll]

לא היתה לי דרך אחרת לנסח את זה

צריך לפעמים להתאפס על המציאות, ולא להרגיש לכל בחור גבוה עם עיניים יפות שמדבר יפה, מאוהבת. מי אני שאגיד לך איך להתנהג, תעשי מה שאת רוצה אני רק חושבת שזה כבר יותר מידי פתאטי ואת כבר ילדה גדולה

 

[מKה אפורה]

מישהו אמר שזה כי הוא יפה?

זה היה חלק מהתיאור, ושום דבר מעבר לזה. מה הקשר לילדה גדולה? חניך-לשעבר הוא לא, לא קרה שהייתה לך דינמיקה טובה עם מישהו? סך הכל הוא בגילי, אם לא גדול ממני, ואם זה היה בנסיבות אחרות אולי היה קורה משהו, אבל לא קרה. מותר לי לשקוע במחשבות, ומן הסתם שמותר לך להגיא איך שבא לך, אבל אני פשוט לא הייתי מגיבה לך בצורה כזו. שיהיה.

 

[מKה אפורה]

הוא = או, להגיב*.

 

[החברים של דנה]

ח לא פתאטי!

פוצי

נו, כמו שאני תמיד אומרת במקרים כאלה, אם תפגשו שוב זה יהיה מגניב ואם לא אז... חפיף

 

[דודה מרי]

זה לא פתטי ולא נעליים

ואת לא באמת מאוהבת כידוע, את סתם בקראש קצר וכמו שאני מכירה אותך הוא בטח עבר כבר זה דווקא חמוד, אני מנחשת שיהיו לך עוד מליון כאלה

 

[מKה אפורה]

כן כן, אני יודעת... ;[

ותודה לך ולשירן.P:

 

[Mardy Bum]

[כי אני פוסטמתעל וכתבתי את זה בטעות

באופטימיות] החברות הכלבות הבריזו לי היום כהרגלן. זה כזה דפוק, בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו נורמלי ביחד הן לא רוצות/מסכימות ואז מבריזות בטענה ש"אין לנו כוח". מה אין לכן כוח, כוסעמק? אתן בנות 70 או משהו? סחבתן סלי ירקות כל היום? ונמאס לי לשבת כל ערב מול הטלוויזיה לבד, לגמרי לבד, נמאס לי לשמור כל דבר בלב עד שהכל מתפוצץ כי אין אף אחד שאני יכולה לספר לו בלי להרגיש שמרחמים עליי, ואני כל כך צריכה חברים נורמליים ** ביום שלישי אמרו לי שאני פולנייה. פעמיים. (1. אדון חוסר טאקט: "חבל" אני: "חבל אומרים על מי שמת" חסר טאקט: "את כזאת פולניה" אני: "תמות" חסר טאקט: "לא, באמת" 2. חסר טאקט: "אנחנו עצובים מדי, אני ואת" אני: "דבר בשם עצמך" חסר טאקט: "תפסיקי להיות כזאת פולניה"). ומה שגרוע זה שזה באמת נכון, אני אשכרה הופכת להעתק של אמא שלי וזה מחריד. וכל הציורים שיצאו לי מחורבנים כל כך, ויש לי על הראש איזה פסל שצריך להגיש ב-22.10 ואני לא בשלב הביצוע אפילו ו30 תרגילים במתמטיקה שכל כך אין לי כוח להכין ועבודה טיפשית בגיאוגרפיה ובאנגלית אבל במקום זה אני יושבת שעתיים מול הטלוויזיה וזה דפוק כל כך כי יכול להיות שאפילו מחר תיגמר השביתה ואז אני אידפק בגלל העצלנות שלי, כמו תמיד. מכל המשכורת של הקיץ שעבדתי חודש מחורבן בשבילה נשארו 320 שקל. מתוך 1,500 שקל, פאקינג 1,500 שקל. איך לעזאזל בזבזתי כל כך הרבה מאז יולי? זהו, הלך כל הכסף למצלמה שההורים לא מוכנים לממן לי, והכל בגלל אוכל טיפשי וספרים ובגדים. נמאס לי להיות כזאת שטחית, וזה לא כאילו שגם אם אני אקנה עוד מיליון בגדים זה יספיק מתישהו. ובכלל, אני שונאת את השביתה הזאת, כל העסק עושה לי דז'ה וו לחופש הגדול הכי גרוע בעולם. אתמול דיברתי עם ילדה מביה"ס הקודם שלי ואיכשהו זה התגלגל לשיחת נפש והיא סיפרה לי על איזה חרא שמטריד אותה והקטע הנוראי הוא שזה בדיוק אותו אחד שהרג לי את התמימות בגיל 12 וחצי, ואני מרגישה כל כך אשמה כי לא אמרתי אז כלום ויכול להיות שאם כן הייתי אומרת לא היה קורה עוד דבר נורא כזה ובכיתי כל הלילה ואוף איתי ועם האנוכיות המחרידה הזאת, והמחשבה על זה שהיא עוברת עכשיו את כל מה שהתגברתי עליו כבר.. בא לי לבכות ובעצם הכל אמור להיות כל כך טוב, ויעל עוברת לגבעת שמואל בסוף החודש, ולמרות הכל היה לי נחמד עם חסר הטאקט לפני שבועיים, אבל אני כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה חייכתי כי באמת היה לי טוב