פשוט נמאס לי מהקטע הזה.
אני עובדת שם יום יום כשאני יכולה, כשאין לי מבחן כזה או אחר, כשאני מסיימת בי"ס מוקדם. אני באה, אוספת ת'ילדים מבי"ס, מהגן, מעוד גן, ועוד כתה...ככה בשתי נגלות. מביאה אותם לצהרון שלה, משחקת איתם, מגישה להם אוכל, מנקה אחריהם, מעסיקה אותם, מציירת להם, צובעת איתם. ובאמת שאני עושה בצהרון הזה ת'עבודה השחורה, כי היא לא אוספת ת'ילדים ברגל בשמש או בגשם, והיא לא זו שמשחקת איתם או מציירת איתם וכו' וכו'. ובאמת שאני אוהבת להיות שם.אני אוהבת ת'ילדים האלו, וזו אחלה עבודה בסך הכל. אז למה, למה תמיד, בקביעות, כשמגיע הרגע של קבלת המשכורת, זה הולך ככה: -"לכי הביתה...אני כבר אתקשר אלייך כדי שתבואי לקחת את הצ'ק" כעבור כמה שבועות, אני מצלצלת אליה. -"מה עם המשכורת שלי"? -"חכי לראשון בחודש" מגיע ה-1 לחודש, אני מצלצלת. -"חכי ל10 לחודש" מגיע ה10, והיא לא מתקשרת. ב11 אני מרימה טלפון "אני לא בבית מותק...תיכף אתקשר" עובר יום. יומיים. ובסוף כשאני מגיעה לקחת את הצ'ק המסכן הזה היא עוד כותבת שם 200 שקל פחות, ואני צריכה לשבת שם אצלה בבית ולהתווכח איתה על זה?! וכשאני עובדת היא הכייייייייייי נחמדה אליי בעולם, דואגת לי והכל...והיא באמת אוהבת אותי, אני יודעת את זה. היא יודעת כמה אני טובה עם הילדים וכמה הם אוהבים אותי. ואני אוהבת להיות שם, רואים את זה עליי!! אז למה זה מגיע לי כל פעם מחדש? זו הזכות הבסיסית שלי לקבל את הכסף שהרווחתי.