..
בד"כ כשבאים אורחים לבית הזה ( כוכב יאיר)- אני אוכלת עם כולם, יושבת עוד פרק זמן כלשהו בחוץ - קצת צוחקים, קצת מדברים על שטויות.. ואז אני נכנסת לחדר בחזרה לעיסוקיי. זו אמנם התבטאות מינורית של אופי סוציומטי למדי, אבל כשיש הרבה אורחים זה לא מורגש מאוד. אז אתמול כמה חבר'ה אמרו שהם קופצים, כי בית ריק ואחלה בית ובלה בלה. מה אכפת לי, שיבואו, בכייף. קצת לשבור את שגרת המתמטיקה שהייתה אמורה לשבת עליי. העניין הוא שכשבאים חברים שלי, או.. אנשים בטווח הגילאים שלי- הסוצימטיות אמורה להתקפל קצת בפינה ולאפשר לי כמה שעות של חוסר תכלית מבורך בחברותא. אין, זה פשוטט לא הלך. בחיי שהרגשתי כאילו יש לי קוצים בתחת והתפללתי שהזמן יעבור כבר והם ילכו מהר. ובכלל, אני לא בקשר עמוק עם רוב האנשים שהיו פה (למעט הדר, מיקה) - ואתמול זה פתאום נחת עליי שאני ממש מבינה למה והאינטואיציות שלי סיננו לא רע בכלל את המבחר. וזה בכל זאת היה מדכא כי זו סך הכל חבורה חמודה ו.. לא, זה אפילו לא לקיטורים, אולי זה אפילו קצת אופטימי. אם עד כה הבית הריק בכוכב יאיר נראה לי קצת מבוזבז ומוחמץ- בינתיים הוכחתי לעצמי שאם זה לא במתכונות של אחד על אחד וקצת זמןאיכות עם הנוכחים בנפרד- החבורה הזו פשוט לא לי. בכל מקרה הערב אתמול נמשך כמו מסטיק ואיך שהלכו דחפתי את עצמי באושר לפוך והלכתי לישון. עוד קיטור.. ממ פתחתי עוגת קינמון ואכלתי 3/4 ממנה או משהו. מחרתיים בגרות במתמטיקה, ואין לי ראש וזין ללמוד לזה. יצא חצ'קון על המצח הנייד שלי דפוק לגמריי. מנתק שיחות ושולח סמסים לסירוגין. לא היה לי שיעור נהיגה ביום שישי בסוף, וגם לא הולך להיות לי כל השבוע. והכי מעצבן זה שעוד לא ניגשתי לתיאוריה הזאת וזה ממש יושב עליי אווווווווווווווף. אני זקוקה למסת בגדים חדשה ומרנינה וערימת ספרים מכובדת להמשך תפקוד יעיל ואיכותי בעולם. ארטאטחימ.
