כואבת לי הבטן...
לא אכלתי כ"כ הרבה בשבוע האחרון...פשוט כל האוכל לא טעים כזה...וכל השירים שאני אוהבת פתאום לא כאלה יפים...וכל הנופים המדהימים בסביבה של הבית שלי לא כאלה מרשימים...וכל הבדיחות שהכי מצחיקות אותי בעולם ומפילות אותי לרצפה פתאום לא כאלה מצחיקות...וכל הכיף שהייתי עושה וכל החיוכים שהיו לי פתאום עקומים... והכל נראה כ"כ שונה שזה לא איתו. ואולי אני מגזימה מדי ואולי אני נשמעת מטומטמת אבל המשמעות שלו בחיים שלי היתה לי כ"כ הרבה...כ"כ דומיננטית. ועכשיו,בלעדיו- כל הדברים האלו כאילו...חסרי משמעות. זה כ"כ חבל. וכן,השניה הוא התקשר...וכן היה את ה'מאמי,ילדה...' כל האלו שתמיד הוא היה אומר...אבל זה כאילו סתמי. כי הוא לא באמת איתי [עדיין] וזה נראה הרגל כזה...ולא אמיתי. חבל לי כ"כ שזה ככה,אני מתגעגעת אליו,מאד. לפחות אני יודעת שהוא מתגעגע אליי...כי ההודעה הזו מאתמול עכשיו שמורה לי בפלאפון... ואני יודעת שהשבוע חופש הזה שהיה לי עכשיו היה פי אלף הרבה יותר מושלם וכיף אם הוא היה איתי... כי כן יצאתי,רקדתי,שתיתי,השתכרתי,קניתי בגדים,השתזפתי,הייתי בים,קראתי,צחקתי,נהנתי מהרבה מאד דברים אבל בין לבין הראש לא הפסיק להתעסק במחשבות אליו ובין לבין הדמעות בגרון לא עזבו אותי ורוב הזמן הן גם טיילו להן על הלחי שלי. ככה שאני מתגעגעת אליו ואני רוצה לראות אותו,לחבק אותו,לנשק אותו,לנשום אותו ולחייך ולדעת שהכל יהיה בסדר. חיבוק?