קיטורים זה כאן

[עולם ו מלואו]

קיטורים זה כאן

וכמובן בנושא שלנו עבודה לא אין לי בעיה עם העבודה יש לי בעיה עם הבוס איך אפשר להסתדר עם בנאדם בעל פיצול אישיות קלטתי את זה כבר מזמן אבל ככל שאני צוברת אני מתפוצצת ! הוא הכי מוציא לי את המיץ כשהוא בחופש (כמו עכשיו) ולעולם לא מבין מה לא בסדר שהוא לא זוכר מה הוא כן ביקש ומה לא ומסוגל להתווכח איתי על זה שעות עד שאני אומרת "בסדר" רק שיהיה לי שקט שאני אשמה בכל מה שקורה פה - וגם אם הוא אומר את זה בחיוך זה עדיין מעצבן כי זה ברור שאני לא האשמה שהוא מספר כמה הוא מעריך אבל לא דואג לאינטרס שלי כאן זה ככה בתמצית של הסטוריה מלאה! ה.................................... והכי הכי חשוב לו שאני לא יאריך את ההפסקה בכמה דקות גם כשהוא לא כאן בקיצור משבית אותי אז פלא שאני משתגעת כאן

 

[mykal]

לא מבינה אותך../images/Emo4.gif

מה הבעיה הוא אומר שאמר כך.... שיהיה, אמר שאמר אחרת...שיהיה, את מבצעת הוראות למה שהוא צריך ורוצה...וזהו! הבעיה שאת כנראה עם ראש גדול ועושה גם מה שלא בקשו אלא מה שאת חושבת שנכון וצריך. ואז הוא נבהל--וואי וואי מה קורה, מעיר ואת עונה יוצא ויכוח, יגיד --- חייכי חזרה ואל תעני נגמר ויכוח. אחרי שלומדים את השיטה הכל ממש פשוט.

 

[עולם ו מלואו]

פשוט הא?

אני מודה שאת השיעור הכי גדול שלי עברתי במקום הזה למדתי לקבל מרות בכזאת קלות ! הנה מצאתי משהו מאוד מאוד חיובי !!! אני גם כך מוצאת את עצמי עונה באוטומט "בסדר" "טוב" "מה שתגיד" באדישות לגמריי

 

[mykal]

אני בטוחה שהבנת שהייתי צינית

אבל אין מה לעשות מול מי שהוא מעליך קובע מה כן ומה לא איך וכמה, זו הסמכות שלו. את אומרת למדתי לקבל מרות--אינני חושבת שזו הבעיה שלך בלקבל מרות זו האישיות המטופשת ומעוותת שלהם, שרוצים להרגיש בוסים. ובד"כ זה מתלבש להם על שטויות. הרי אם היתה לו בקורת על תפקודך לא היית שם. להחליף מקום עבודה זה לא בהכרח פתרון-- למה בוס אחר חף ממניירות ופוזות של בוס? מסכימה עם מי שכתבה שחשוב להיות בני אדם בכל מקום. קחי פשוט את הדברים בנחת ובשקול דעת ותוכלי להיות רגועה, שיהיה לך טוב.

 

[נושמים לרווחה]

באמת מוציא מהדעת.

עבדתי בעבר עם בוס כזה ולצערי אין לי נחמה, הפתרון שמצאתי בסופו של דבר היה להתפטר. מאחלת לך שתמצאי בעצמך שלווה שתקל על ההתמודדות איתו.

 

[עולם ו מלואו]

תודה

 

[תאירU4]

מה? בוסים הם אשמים?

לא יכול להיות..... הכי קל זה להפיל הכל על המזכירה לא? אוף, איזה כיף שאין לי בוס... מה שמזכיר לי שהבוס שלי בימים האחרונים לעבודה שלי במפעל בתור מש"א עשה לי את המוות על עובד שהוא הביא את השם שלו, עובד שלא היה בסדר ובסך הכל אמרתי לו שלא יעזוב את העבודה שלו עדיין כי אנחנו רוצים לברר עוד דברים כי הוא הסתיר מאיתנו מידע חשוב (כמו לשמל שהוא כבר הגיע לראיונות עבודה אצלנו ולא התקבל...) בכול אופן, הבוס עשה לי את המוות על זה ובסוף הבן אדם התקבל לעבודה בזכות הבוס עבד שעתיים ועזב.... בוסים זה עם קשה....

 

[עולם ו מלואו]

שעתיים?

נשמע כמו דרך לגניבת מידע לא יודעת מה התחום שאת עוסקת אבל זה חשוד....

 

[שירי ל]

../images/Emo24.gif לעודד אותך שזה לא רק בוסים?

גם לנהל עובדים זה לא קל...

יש לי עובדת שעושה לי את המוות- לי ולעובדות אחרות. כנראה שזה לא משנה באיזה מעמד אתה בבסיס צריך להיות בנאדם.

 

[אימם]

ואם כבר מקטרים על בוסים....

ביקשתי לצאת מחר לחופש - כי יש לי המון סידורים...כשהוא יוצא לחופש (ועוד מתוכנן) הוא מודיע לי שניה לפני שהוא יוצא מהמשרד שמחר הוא בחופש....(אחד מאיתנו חייב להיות במשרד) .... והתגובה? לא, אי אפשר כי מחר יש לנו אורח מחו"ל...שאלתי : אז מה? אתה לא יכול להסתדר איתו לבד? והחוצפן עונה לי: "ומי יכין לנו קפה?! זה הרי לא נאה שאני אכין כי זה אורח מחו"ל....."

מייד שלפתי את שמה של המזכירה מהדלת שלידי כפיתרון לקפה אבל מיותר לציין שנדהמתי מהחוצפה אפילו לומר את הסיבה הדבילית הזו.....

 

[mykal]

אבל זה כל הענין

שמה שמכעיס אלה הסיבות הדביליות, כאשר אנחנו נדרשים/ות לבצע מטלות חשובות באמת, או לקחת אחריות על מהלכים עקרוניים וחשובים, נעשה אותם באהבה, במסירות ועל הצד הטוב ביותר, הבעיה השטויות שמאחוריהם חוץ מהרגשה נפלאה שלהם שהם בוסים אין כלום. אבל הערה קטנה זו לא חוצפה--כי חוצפה היא לא יכולה להיות מהבוס לעובד אלא להפך כמו שאין חוצפה מאמא לילד אלא להפך. לכן מרגיז ומטופש כן חוצפה לא.

 

[עולם ו מלואו]

התחלת יפה אבל

חולקת עליך על הקטע האחרון חוצפה קיימת בטיבעם של אנשים כמו שהדגישה שירי גם הורים יכולים להיות חוצפנים לילדיהם שיש להם דרישות לא הגיוניות

 

[אימם]

וודאי שזו חוצפה

כי זה לא במסגרת תפקידי להכין קפה לאף אחד ושיא החוצפה זה כשהוא משתמש בהכנת קפה כתרוץ לסירובו לתת לי לצאת לחופש היום. אבל חלק מהאשמה זו אני שהרגלתי אותו שבכל פעם שאני מכינה לעצמי אני מכינה לו, אבל למנוע ממני לצאת לחופשה על מנת שאכין קפה זו חוצפה מדרגה ראשונה!

 

[עפרה פלוס 3]

../images/Emo24.gif מבינה אותך, אם כי, למזלי, לא במצבך

אבל הייתי שם, לפני 3.5 שנים, ובסוף עזבתי כי פשוט לא יכולתי יותר. הוא ממש גרם לי להרגיש חולה. מאחלת לך שתמצאי מקום עבודה שיעריך אותך ושתקבלי שם תגמול נאות על מה שאת עושה, עם אנשים שיהיה לך כיף לעבוד איתם

 

[gallia]

לא שווה להישאר אפילו שעה אחת מיותרת

אם זה סבל להגיע לעבודה בבוקר - פשוט צריך לעזוב. למזלי התברכתי עד היום ברוב מקומות העבודה שלי בבוסים מדהימים - לא חסרי שגיונות משלהם, אבל לפחות בני אדם משכמם ומעלה. במקום האחרון שעבדתי, התחלפה פתאום המנהלת, והחדשה לא היתה לטעמי. נתתי לזה קצת זמן, אבל כשראיתי שזה לא הולך - קמתי והלכתי (אחרי שנה וחצי, במקום שאהבתי בסה"כ והייתי מוערכת והיה לי בו טוב מלבד היחסים איתה). חד-משמעית, זו היתה החלטה מצוינת. מצב הרוח השתפר מיד, היציבות המנטלית חזרה

- ומצאתי עבודה הרבה יותר טובה והרבה יותר מתאימה ליכולות שלי. אבל גם אם לא מצליחים "להתקדם" - במקום שגורם בעיקר עגמת נפש לא צריך להישאר אפילו שעה אחת נוספת. השפיות שלנו לא שווה את זה.

 

[mykal]

הכל ענין של גישה

ולא בהכרח 'שחור לבן' מובהק, אני באופיי מסתדרת מצוין עם המנהלים/ות שלי, אבל הם מתחלפים ומשתנים כאשר לא עובדים במקום פרטי. לעזוב ע"פ השקפתי היא בריחה במקום התמודדות, אני מעדיפה לעשות סדר ותאום ציפיות ולתחום גבולות ולא ללכת למקום אחר. ודוקא הקביעות עוזרת לי לשפיות מנטלית, מכאן שהכל זה אישי ולא שיש דרך אחת נכונה ואחרת שגויה.

 

[mykal]

ורגע עוד משהו,

במקומות עבודה יש בד"כ גם צוות שלפעמים נחמד ולפעמים לא מסתדרים איתו, והבוס דוקא בסדר אז לעזוב בגלל הצוות? אין הכל מושלם לעולם.

 

[gallia]

כל אחד עושה לעצמו את החשבון

מה שווה יותר - סבל נפשי, עוגמת נפש, יציבות, בטחון תעסוקתי, הכנסה, שורה בקו"ח - אלה רק חלק מהגורמים המעורבים. ברור שאין דרך אחת נכונה, בדיוק כמו שהסיטואציה היא סובייקטיבית - מה שגורם סבל בל ישוער לאחד, מישהו אחר "מחליק" ומתעלם. אבל לטעמי, אם המצב נמשך זמן רב, ודורש תעצומות נפש על מנת להתמודד באופן יומיומי, אם ההגעה לעבודה בבוקר כרוכה במועקה נפשית, אם אין סיכוי נראה לעין לשינוי או שיפור - אפשר וגם צריך לקום ולעזוב, ולא יקרה כלום. יש מקרים שבהם השפיות שלנו - ואפילו פשוט מצב הרוח והאנרגיות שלנו - לא שווים את זה.