"זו חידה, ותשובה לי אין..."
מענין מה גל, שלמד קיודו הרבה יותר ממני, יגיד על זה. אין בטאי-צ'י עבודה עם טוריה, אבל יש עבודה עם מקלות באורכים שונים, ממנה ניתן להקיש על עבודה עם טוריה. מאוד קשה להקיש מעבודה ביד ריקה על עבודה עם קשת. מצד שני, אני רואה איך אנשים שונים לומדים קשת - אלה שבאים בלי רקע בתנועה ולחימה בכלל, לעומת אלה שבאים מהטאי-צ'י שאני מכיר, לעומת אלה שבאים משיטות אחרות. לי ברור שלבעלי נסיון בטאי-צ'י של המרכז יותר קל עם מה שאני מלמד מאשר למי שאין לו רקע כזה. מצד שני, מה שאני מלמד בנוי על העקרונות שלמדתי במרכז, אז זה לא חוכמה... צבר ארם סיפר איך ישראלים ביפן ששמעו על טאי-צ'י (אולי בעקבות ניר), התחילו "לעשות טאי-צ'י" - כלומר לעשות קאטות של קראטה, רק לאט. הבעיה היא ש"לאט" זה רק חלק אחד - קטן - בטאי-צ'י. קאטה של קראטה, אפילו לאט, היא לא קאטה של טאי-צ'י. אני די בטוח שמי שיש לו רקע בתנועה, ודאי בלחימה (תנועה מול התנגדות), יוכל לקחת ספר וללמד את עצמו הרבה - אבל אופי התנועה שלו עדין יהיה דומה למה שהוא מכיר. אם יש לו מזל והרקע שלו דומה בעקרונותיו לזה של קשתות, הוא ילמד את עצמו משהו דומה; אם לא... קַשת צריך להיות משוחרר מאוד, וקשה מאוד ללמוד להיות משוחרר תחת לחץ של קֱשת. מאוד קשה ללמוד שחרור, אפילו עם מורה. בלי מורה, זה עלול להיות צורה נכונה עם תוכן מוטעה. הנקודה היא שזו דרך שרבים הלכו בה לפני. אני יכול לנסות לסייר בשטח ולחפש דרך חדשה, אבל יותר פשוט - ובטוח - לעלות על אוטובוס שנוסע על הכביש הראשי. אולי לא הדרך הכי קצרה, אבל הכי בטוחה...