קידום ואתיקה

[צופה מהצג]

קידום ואתיקה

יש לי שאלה לדיון. אני נמצאת במקום בו אני יכולה להתקדם לתפקיד מנהלי ומתמודדת על תפקידים כאלה.
עדיין לא ידוע בחברה שאני בהיריון. ואני שואלת את עצמי אם זה אתי להתקדם לתפקיד ניהולי חדש ולצאת כחצי שנה אחרי זה לחופשת לידה (טפו טפו טפו

אם הכל כמובן ילך כשורה, בלי עין הרע..)

מה אתן חושבות?

 

[ריבר סונג]

למה לא? זה תפקיד זמני?

אני מניחה שהתפקיד יהיה לתקופה של שנים ולא של חודשים. יהיה לך זמן לעשותו היטב עד חופשת הלידה ולאחריה. אני מקווה שמקום העבודה שלך הוא כזה שבונה אנשים לטווח ארוך, ולא מהסוג שעבורו אם את צריכה שלושה חודשים להעדר, את שרופה.
שיהיה לך בהצלחה.

 

[חתולבורדו]

זה תלוי לדעתי בסוג התפקיד

כמו שאמרה ריבר סונג, אם מדובר על תפקיד לשנים קדימה אני לא רואה בעיה. אבל אם למשל מדובר על ניהול של פרוייקט שאמור להסתיים תוך שנה זה משהו אחר.

 

[נעמה בסוודר]

אני חושבת שזה פחות עניין של אתיקה ויותר

עניין של פרקטיקה:
האם מדובר בתינוק ראשון שנכנס אל חייך? האם חשבת מראש כמה זמן את מתכננת חופשת לידה?
תראי, עם כל מה שאומרת ריבר סונג על ארגונים שבונים עובדים, אני חושבת שיש מקום להיות גם ריאליים:
תגיע הלידה והראש שלך לא יהיה שם.
אם זה תינוק ראשון את יכולה כבר עכשיו להכריז שתחזרי מיד אחרי שלושה חודשים, אבל בפועל עד שהזמן יגיע אין לך דרך לדעת מה תרצי לעשות אז.
אז ייתכן שבסופו של דבר ההחלטה להתעקש על תפקיד ניהולי כשאת כבר יודעת שהקשב שלך לא יהיה זמין לתפקיד מאוד בקרוב, יכולה גם לחזוזר כמו בומרנג (בין אם בארגון הזה, ובין אם תרצי להתקדם אל ארגון אחר).
כי אם את רואה את ההתקדמות שלך לכיוון הניהולי באופן כללי, את היית רוצה שיהיה לך רקורד שעשית את העבודה הזו טוב.
זה לא שאת לא יכולה לעשות אותה טוב כאם, את בהחלט יכולה, אבל לא תמיד את יכולה לדעת את זה מראש. ובוודאי, בלי לדעת מה ההתכווננות שלך כלפי המעסיק בענייני חופשת לידה קצת קשה לומר משהו, כי זה מאוד שונה כשמישהי חוזרת לעבודה אחרי 3 חודשים לבין מישהי שלוקחת חופשת לידה של שנה.

 

[צופה מהצג]

אני מתחברת למה שכתבת פה ולמטה

ואחשוב על זה קצת יותר. העניין שלפעמים התקדמות במישור הניהולי היא גם עניין של מזל ותפקידים שמתפנים. מלבד זאת, יש אצלנו מישהי שעשתה משהו דומה - יותר מפעם אחת, ובכל פעם התברגה לתפקיד גבוה יותר...

 

[לולי283]

דעתי

גם אני בדילמה דומה...אני אגיד לך מה אני חושבת, ואולי זה גם קצת יסדר את המחשבות שלי...(גילוי נאות, אני אמא חדשה ואמא- עובדת חדשה עוד יותר אז נא להתייחס לדבריי בערבון מוגבל

)
אני חושבת שאת צריכה ללכת על זה, בלי להסס. כמובן שלידה זה אירוע משנה חיים שגורם לכל סדרי העדיפויות להשתנות, אבל בסופו של דבר חופשת הלידה נגמרת ואת חוזרת לעבודה, ואז את לא רוצה להרגיש תקועה, או שפספסת הזדמנות טובה.
אולי אפילו עדיף שתעשי "קפיצה" בקריירה עכשיו ולא אחרי הלידה, כי כשיש תינוק בתמונה יש סט אחר של שיקולים שיכול לעכב קידום גם מצד המעסיקים, וגם מצידך (פתאם את מבינה שקשה לאסוף את העולל מהמשפחתון בארבע אם את מנהלת עם שעות עבודה ארוכות). אני לא בטוחה אפילו שיש כאן בעייה אתית. את לא עושה כאן עוול לאף אחד, את רק ממשיכה לחיות את חייך כרגיל לצד העבודה וזה כל מה שזה.
מה שכן, רצוי שתהיה לך מערכת תמיכה טובה- בן זוג מעורב, הורים/חמים שיעזרו.

 

[נעמה בסוודר]

אבל עולה השאלה

אם מגיע הרגע שנקרעים בין הרצון לאסוף עולל בארבע לבין הדרישות של התפקיד הניהולי - מה בעצם הרווחנו מזה.
בהחלט הגיוני לרצות אחד וגם את השני, אבל במיוחד בשנה הראשונה, סביר שהשניים יתנגשו.
אז אני תוהה האם זה לא לשים את עצמך מלכתחילה בין הפטיש לסדן, ולהרגיש שמרוב שמנסים להספיק בעצם מרוב המרדף לא מספיקים לחיות.

אני ממש לא מגיעה מהנקודה שאומרת שאין מה לבנות שאיפות או להתקדם.
לגמרי לגמרי לא.
רק תוהה אם יש כאן גמישות מסויימת עם העיתוי. כי מה בעצם תפסיד הכותבת אם היא תחכה שנה, שממילא חלקה תהיה חופשת לידה?

 

[ריבר סונג]

לא בהכרח תהיה 'קריעה'

אחרי הלידה הראשונה שלי, מה שהוציא אותי מהדכאון-אחרי היה החזרה לעבודה. לא שהיה קל או פשוט, אבל החזרה אל העבודה שאהבתי והייתה חלק מרכזי בחיי החזירה לי את עצמי ואת ההבנה שהחיים שלי לא מסתכמים בהחלפת חיתולים והנקה. זה היה כל כך חשוב לי, שלמרות הקשיים שמחתי בכל בוקר על שזה המצב.
אני מהנשים ששנה בבית היתה מחרפנת לגמרי ואם הייתי מוותרת על קידום (תיאורטי, כן?) בגלל לידה צפויה הייתי מרגישה רע.

 

[לולי283]

לא יכולתי למצוא חיזוק טוב יותר

למה שכתבתי.
בטווח הארוך ויתור מסוג זה יכול להביא למרמור ומחשבות של "מה היה אם". אני באופן אישי לא רוצה לחיות בחרטות, ובטח שלא לקשר חרטות לילדים שלי.

 

[נעמה בסוודר]

לכן אני חושבת שכל כך הרבה תלוי בפרטים

לכבי מה שאמרת - לפי מה שהבנתי בכל מקרה היא מתכננת לחזור לעבודה, וזה לא שהדרך היחידה לצאת מדיכאון היא דווקא קידום.
לפעמים לחזור דווקא למוכר מאוד עוזר, כי ממילא צריך להסתגל למציאות חדשה.

לא היו הרבה פרטים בהודעה המקורית: אי אפשר לדעת אם הזדמנויות הקידום שצצות עכשיו הן נדירות או לא, לא יודעים מה המחוייבויות הכרוכות בכך, אילו לחצים מתווספים לתפקידי הניהול במקום, מה המשמעות מבחינת השעות...
נניח אם מדובר באחת מחברות הטלפוניה בישראל, אני יודעת שקידום לראשות צוות יגיד במקום עבודה במשמרות לעבוד עבודה במשרה מלאה של משהו כמו תשע עד חמש וחצי (לא בקיאה הפרטים, בגדול).
אני מתארת לעצמי שבהרבה מקומות שבהן העבודה היא במשמרות, המצב יהיה דומה.
לעומת זאת, יש מקומות שקידום דורש עבודה אל תוך הלילה, או אחריות מנהלתית גדולה שכרוכה בהרבה שעות נוספות מעבר להיקף המשרה המקורי, או לחץ גדול במידה ויש דד ליינים של פרוייקטים...
זה יכול להיות עולם לגמרי אחר.
מאוד קשה לייעץ על סמך כל כך מעט נתונים עד כמה המעבר הזה הוא סביר או לא בסמיכות ללידה.

 

[לולי283]

אצלי המקום המוכר דווקא הביא את הדיכאון

לא מזמן חזרתי מחופשת לידה למשרה הקודמת שלי ודווקא זה הכניס אותי לדיכאון שלא היה קיים לפני הלידה ואחרי הלידה.
אני תוהה לעצמי אם בשביל זה שווה לעזוב את התינוקת שלי? זה הכל?
אני די בטוחה שאם יקדמו אותי לתפקיד מספק יותר מקצועית ויותר מתגמל השאלות האלו לא יאכלו אותי מבפנים כמו עכשיו...
שכל אחת תעשה את החשבון שלה- אני רק אומרת מה שאני מרגישה ואיך אני הייתי נוהגת.

 

[לולי283]

ומה האלטרנטיבה?

כנראה שהתפקיד לא ישב ויחכה על המדף שנה עד שתחזור מחופשת הלידה. ואז או שיהיה תפקיד אחר, או שלא.יכול להיות פה אפילו נזק תדמיתי- היא לא מעוניינת בקידום בגלל שהיא בהריון אז מה שמעניין אותה זה רק משפחה, ואז לא בטוח ששמה יעלה שוב על הפרק אחרי החזרה מהחל"ד.
בכוונה אני מקצינה כי התחרות היום על מקומות ניהוליים חריפה ונשים הרבה פעמים נתקלות בקשיים בדרך למעלה מעצם היותן נשים (תמיד הרגשתי את זה על בשרי, ועכשיו יותר מתמיד). אני חושבת שחבל לפסול את עצמך בגלל הסיטואציה.יש מספיק אנשים אחרים שיעשו את זה יפה מאוד בשבילך!
ובקיצור, אין מה להפסיד מלומר 'כן'. אם יהיה ממש גרוע ולא יסתדר תמיד תוכל לסגת.

 

[אלפית]

ואם היא תגיד כן, יהיה לה ממש גרוע,

והיא תיסוג - זה לא נזק תדמיתי? ואפילו חמור יותר מלחכות עם הזדמנויות הקידום?

לא שאני ממליצה לה |לא ללכת על התפקיד. קטונתי. אני חושבת שזה מאד מאד אינדיווידואלי.

מה שכן - נראה לי שיש טיעונים די שקולים לכאן ולכאן ... זו שאלה קשה וההתלבטות מובנת.

 

[לולי283]

ברור שזה אינדיבידואלי

אבל הזדמנויות כאלו לא מגיעות לפי הזמנה, לפחות לא במקום העבודה שלי, ואני חושבת שלא ברוב מקומות העבודה במשק.
אני חושבת שבשלב ה"בוגר" של החיים צריך לעשות החלטה (בהנחה שזה נתון כמובן לבחירתך) עקרונית- אני מוכנה לקידום על חשבון הזמן הפרטי שלי עם המשפחה או לא. לא אומרת שזו החלטה פשוטה, ולא אומרת שגם אם עושים את ההחלטה זה one way street ואי אפשר להתחרט (ומכירה גם כאלו שלא מתאים להן להקריב את הזמן עם המשפחה וגם כאלו שהקריבו והחליטו להחליף משרה כי זה לא עבד.קורה...), אבל היא שאלה לדעתנו והבעתי את שלי. אני סומכת עלייה שתקרא את הדעות השונות ותחליט לעשות את מה שנכון עבורה.

 

[אלפית]

זה קטע ... איך לכל אחת מאיתנו יש מישנה

סדורה שמגנה על ההחלטות שלקחנו

אני רוצה להאמין שזה לא לגמרי שחור ולבן, ויש גם "דרך שלישית" (פעם היתה תנועה פוליטית כזו

) שבה נותנים "ספרינט" עד שמתחילים עם הילדים, ועוד אחד כשהם גדלים, אם כי אני מכירה בבעייתיות שלה.

ורוצה להעיר עוד, שאני מכירה נשים בעמדות ניהול (זוטרות אמנם) שיודעות לאזן ולא להקריב את זמן הילדים למען העבודה, אבל זה לא תמיד אפשרי, כמובן.

ואנקדוטה: מי שמנהל אותי כרגע אכן מקדיש יותר מזמנו לעבודה, אבל נעדר הרבה יותר ממני לרגל מחלות של ילדים (כי יש לו יותר ילדים, והם חולים יותר, ולנו יש סידור לימי מחלה ...). כמובן זה לא נזקף לזכותי ... מה שזוכרים זה שאני יוצאת כל יום מוקדם. ועדיין - אני לא מוכנה לוותר על ה 4-5 שעות ביום עם הילדים.

 

[נעמה בסוודר]

אצלי זה דווקא הפוך

כשחזרתי למקום העבודה קיבלתי יותר אחריות. ביקשתי אותה, וזה גם היה כרוך בהעלאת שכר.
בדיעבד אני לא חושבת שהייתי בוחרת אחרת כי עם כל הקושי, זה התאים לי.
מה שגרם לי לעזוב בסופו של דבר היה אמנם קשור לאיזון חיי משפחה כי בין היתר הדרישות שעלו היו פחות או יותר לוותר על כל זמן ערות של הבן שלי, ולכך מן הסתם לא הייתי נכונה להסכים.

 

[אלפית]

אין "פתרון בית ספר" - אה?

כל אחת עושה את ההחלטות שלה ... האיזונים שלה ... וזה יכול להיות דינאמי ומשתנה עם הזמן ...

 

[צופה מהצג]

שמחה לשמוע שזה עורר דיון

אני לא חושבת שאהיה מרירה אם אפסיד את התפקיד. קודם כל התפקידים הניהוליים אצלנו יותר מלחיצים ודורשים יותר שעות.
אישית אני אוהבת להתמקד ולהשקיע בדבר אחד ולדעתי, ואולי אני טועה, יהיה לי קשה להשקיע גם בתוספת חדשה (טפו טפו טפו..) וגם בתפקיד חדש. וחוצמזה שהזדמנויות תמיד צצות.
אותי דווקא עניינה השאלה מבחינה אתית, אבל נראה שהתשובה שטכנית זה בסדר, ומעשית - זה כבר תלוי במנהל שלי. אבל אצלנו יש הרבה נשים עובדות אז אני מקווה שיהיה בסדר.

 

[OrlyNL]

אני דחיתי קידום שהוצע לי בחברה

בגלל שבדיוק גיליתי שאני בהריון ולא רציתי לקחת על עצמי את האחריות שבתפקיד חדש. רציתי להישאר בתפקיד שלי שהוא יותר נוח מבחינת השעות והרבה יותר "ראש קטן" כדי שאם אני לא ארגיש טוב בהריון אני ארגיש בנוח להישאר בבית לנוח.
מעבר לזה, כמו שאת אומרת - הרגשתי לא בנוח לקחת את הקידום ולצאת לחופשת לידה אחרי חצי שנה.
בשיחת הערכת עובדים שנערכה לי לא מזמן הסתבר לי שהממונה עלי מאוד התרשמה והעריכה את העובדה שלא קיבלתי את הקידום מיוזמתי.

 

[ענן שובב]

למה חצי שנה חופשת לידה?

למה לא 3 חודשים?
מה את רוצה לעשות חצי שנה, לשבת בבתי קפה עם חברות?