forglemmigej
New member
קיבלתי במייל
> >לאלמונית > >איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש. >איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר? >איך אפשר להסביר לך,לתאר מצב, להסביר את האי-צדק שאני חש? >למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות?! חבל >שהשנים הטובות חולפות מהר. >למה כשאני מגיע הבייתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת: "אתה מקסים, אתה >נחמד > אבל אני לא אשב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, >מלוכלך ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי". >ועוד שבת עברה. >למה שהתגייסנו, לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארנו >כולנו לבד?! בגלל שלוש שנים מזדיינות?! >אני יושב פה ב-X, בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אט אט מטה ואני רועד, אבל >הלב >.. הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, >בין השמיכות (לבד או עם אהוב) ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים >ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים... לישון... >ששומרים עליך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה. כשאני בגל"ב או >באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב. >איך להסביר לך? >הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על היתקלות ועל הפחד >וההתרגשות- ואתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה. כשאני >סופר אבנים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל >האחים שהיו איתי ממרץ שנת 2002 ובעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים >והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האימא והאחות, מתאר איך >הוא >יזיין אותן מ-א' ועד ת'. ואני נגנב. כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך >אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו... בחלום ובתמונות, אני רוצה מילה >טובה! >כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שיינה אני קורא בעיתון איך מסיבות >אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשכם, טול כרם, קלקיליה, ראמללה, ג >נין כי זה נוגד את צו מצפונם. יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה >בשבילם, כל הצפונים וה"ציוניים". >אז מה אנחנו? אנחנו ה"כושים" של מדינת ישראל? הם לא מבינים איפה הם חיים, הם >לא מבינים שבלעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?! ואני לא מבקש רחמים! אני גם >לא >מרחם על עצמי, אני זועק לאי-צדק! >אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך >נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים וסמטאות, אין לכם מושג >איך נרגיש אחר כך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים >אחרינו והם אלו ששומרים עלינו. בגלל מציאות מזדיינת שנראית אבודה, אני חייב >לשמור על אימא אהובה, על אבא, >על אחים, על אחיות קטנות,חברים וחברות כן אני גאה!!! אני לוחם!!! >לפני חודש וחצי הגעתי הבייתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, >על >המכתב היה כתוב פשוט.. "תודה רבה!!" >היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו. > ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה >אני >כאן נמצא!!! >אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה! לא דורשים משכורת, לא רוצים מכונית צמודה וגם >לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה!!! >רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחוריינו שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש >ששווה, שנדע שלא טעינו כשביקשנו קרבי. >שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה מולדת אהובה! >אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מזיינים ת'שכל, אך גם היום, יש מי >שחושבים ומרגישים כך תנו לנו את הכוח להמשיך קדימה... לנצח... > > על החתום, > >החייל הפשוט... >המכתב הזה... נכתב ביידי חייל... המכתב הזה הוא מכתב התאבדות שנכתב בידייו.. >הוא התאבד בגלל לחץ מהצבא... בגלל דיכאון... הוא ירה לעצמו כדור בראש >והתאבד... > >הבקשה שלו היתה שהמכתב הזה יופץ >אני מקווה שתמלאו אחר הבקשה שלו... > >ותודה ! >
> >לאלמונית > >איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש. >איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר? >איך אפשר להסביר לך,לתאר מצב, להסביר את האי-צדק שאני חש? >למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות?! חבל >שהשנים הטובות חולפות מהר. >למה כשאני מגיע הבייתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת: "אתה מקסים, אתה >נחמד > אבל אני לא אשב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, >מלוכלך ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי". >ועוד שבת עברה. >למה שהתגייסנו, לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארנו >כולנו לבד?! בגלל שלוש שנים מזדיינות?! >אני יושב פה ב-X, בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אט אט מטה ואני רועד, אבל >הלב >.. הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, >בין השמיכות (לבד או עם אהוב) ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים >ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים... לישון... >ששומרים עליך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה. כשאני בגל"ב או >באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב. >איך להסביר לך? >הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על היתקלות ועל הפחד >וההתרגשות- ואתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה. כשאני >סופר אבנים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל >האחים שהיו איתי ממרץ שנת 2002 ובעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים >והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האימא והאחות, מתאר איך >הוא >יזיין אותן מ-א' ועד ת'. ואני נגנב. כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך >אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו... בחלום ובתמונות, אני רוצה מילה >טובה! >כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שיינה אני קורא בעיתון איך מסיבות >אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשכם, טול כרם, קלקיליה, ראמללה, ג >נין כי זה נוגד את צו מצפונם. יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה >בשבילם, כל הצפונים וה"ציוניים". >אז מה אנחנו? אנחנו ה"כושים" של מדינת ישראל? הם לא מבינים איפה הם חיים, הם >לא מבינים שבלעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?! ואני לא מבקש רחמים! אני גם >לא >מרחם על עצמי, אני זועק לאי-צדק! >אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך >נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים וסמטאות, אין לכם מושג >איך נרגיש אחר כך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים >אחרינו והם אלו ששומרים עלינו. בגלל מציאות מזדיינת שנראית אבודה, אני חייב >לשמור על אימא אהובה, על אבא, >על אחים, על אחיות קטנות,חברים וחברות כן אני גאה!!! אני לוחם!!! >לפני חודש וחצי הגעתי הבייתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, >על >המכתב היה כתוב פשוט.. "תודה רבה!!" >היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו. > ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה >אני >כאן נמצא!!! >אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה! לא דורשים משכורת, לא רוצים מכונית צמודה וגם >לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה!!! >רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחוריינו שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש >ששווה, שנדע שלא טעינו כשביקשנו קרבי. >שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה מולדת אהובה! >אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מזיינים ת'שכל, אך גם היום, יש מי >שחושבים ומרגישים כך תנו לנו את הכוח להמשיך קדימה... לנצח... > > על החתום, > >החייל הפשוט... >המכתב הזה... נכתב ביידי חייל... המכתב הזה הוא מכתב התאבדות שנכתב בידייו.. >הוא התאבד בגלל לחץ מהצבא... בגלל דיכאון... הוא ירה לעצמו כדור בראש >והתאבד... > >הבקשה שלו היתה שהמכתב הזה יופץ >אני מקווה שתמלאו אחר הבקשה שלו... > >ותודה ! >