מלאנתאלפים
New member
קטע בשבילכם
שכתב הסטייפלער לפני 50 שנה ``וכתב הגר``י סלנטר באגרת המוסר כי עינינו הרואות שיש גם יצר הרע רוחני הוא רוח הטומאה (מלבד יצר הרע הטבעי הן המידות הרעות) ממה שבנ``א עושים עבירות עצומות שאין תאותם גרמה להם ככה ולפעמים התאוה מנגדתה כמו אדם החפץ ומשתוקק הרבה אל הכבוד המדומה ובכבוד מצוה תגעל נפשו אין זה כי אם רוח הטומאה המבלבלו ומובילו להרע גם נגד תשוקתו ההבלית, ועוד נבחן זה בחוש מהרשעים הכופרים אשר לבם בריא להם כאולם ואין לבם נוקף כלל לחשוש ``שמא`` הוא תועה בעולם התהו ושמא הוא עתיד ליתן דו``ח לפני יוצרו, והדבר מתמיה מאוד איך לא יהא הדברים בעיניו לכל הפחות בתורת ספק שמא אית דין ואית דיין. ואינני מדבר אודות אותן שחונכו מתחילתן חינוך כפרני רח``ל שהם כתינוק שנשבה לבין הגויים, אלא אודות אלו אשר בצעירותו חונך על ברכי התורה והאמונה, ואח``כ שנה ופירש ופרק עול ר``ל איך לא יחוש עכ``פ בגדר ספק. ובודאי הלה יאמר לך שכן ברור לו ושכן העלה בשכלו אבל זהו שקר מוחלט כי רובן ככולם מעולם לא דנו בדבר להתעמק בספרי חקירה העמוקים (ואשר עיין אי פעם, היתה בקלות ראש כקורא עיתון) אלא תחילת פרישתו מן התורה היתה מפאת היותו להוט אחר תאוותיו אשר נדמה לו שבפריקת עול ישיג תאוות וכיון שפרק עול נעשה ממילא כופר בלא שום טעמים, אבל הוא רוח הטומאה המלפפתו וקשורה בו ככלב והיא המבלבלתו שלא ישים לב לדברים המעוררים לתשובה. ואמנם במעמקי הלב מקנן בלבו איזה פקפוק המדריכו מנוחה שמא לא טוב דרכו (אינו חושב כן להדיא רק בפנימיות נפשו קיימת איזו הרגשה טמונה) והיא היא הסיבה לשנאה העצומה אשר עוזבי תורה ישנאו לתורה ולשומרי תורה, כי הם מרגישים שהתורה ושומריה ידריכוהו מנוחתו, ואיני מדבר אודות הני רשיעי שבזמנינו המתחנכים יום יום על שנאת התורה והדת, רק שהלא באמת גם בדורות שלפנינו היו פורקי עול שונאים שנאה עצומה לתורה ולמי שיש לו שיכות ולתורה וכמו שאחז``ל גדולה שנאה ששונאים עמי הארצות לתלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים נכרים לישראל ונשותיהן יותר מהם תנא שנא ופירש יותר מכולן והוא משום שזה שמלפנים שנה מרגיש יותר במעמקי הלב כעין תביעה וכאילו התורה גוזלת מנוחתו ולכן שנאתו יותר גדולה.``
שכתב הסטייפלער לפני 50 שנה ``וכתב הגר``י סלנטר באגרת המוסר כי עינינו הרואות שיש גם יצר הרע רוחני הוא רוח הטומאה (מלבד יצר הרע הטבעי הן המידות הרעות) ממה שבנ``א עושים עבירות עצומות שאין תאותם גרמה להם ככה ולפעמים התאוה מנגדתה כמו אדם החפץ ומשתוקק הרבה אל הכבוד המדומה ובכבוד מצוה תגעל נפשו אין זה כי אם רוח הטומאה המבלבלו ומובילו להרע גם נגד תשוקתו ההבלית, ועוד נבחן זה בחוש מהרשעים הכופרים אשר לבם בריא להם כאולם ואין לבם נוקף כלל לחשוש ``שמא`` הוא תועה בעולם התהו ושמא הוא עתיד ליתן דו``ח לפני יוצרו, והדבר מתמיה מאוד איך לא יהא הדברים בעיניו לכל הפחות בתורת ספק שמא אית דין ואית דיין. ואינני מדבר אודות אותן שחונכו מתחילתן חינוך כפרני רח``ל שהם כתינוק שנשבה לבין הגויים, אלא אודות אלו אשר בצעירותו חונך על ברכי התורה והאמונה, ואח``כ שנה ופירש ופרק עול ר``ל איך לא יחוש עכ``פ בגדר ספק. ובודאי הלה יאמר לך שכן ברור לו ושכן העלה בשכלו אבל זהו שקר מוחלט כי רובן ככולם מעולם לא דנו בדבר להתעמק בספרי חקירה העמוקים (ואשר עיין אי פעם, היתה בקלות ראש כקורא עיתון) אלא תחילת פרישתו מן התורה היתה מפאת היותו להוט אחר תאוותיו אשר נדמה לו שבפריקת עול ישיג תאוות וכיון שפרק עול נעשה ממילא כופר בלא שום טעמים, אבל הוא רוח הטומאה המלפפתו וקשורה בו ככלב והיא המבלבלתו שלא ישים לב לדברים המעוררים לתשובה. ואמנם במעמקי הלב מקנן בלבו איזה פקפוק המדריכו מנוחה שמא לא טוב דרכו (אינו חושב כן להדיא רק בפנימיות נפשו קיימת איזו הרגשה טמונה) והיא היא הסיבה לשנאה העצומה אשר עוזבי תורה ישנאו לתורה ולשומרי תורה, כי הם מרגישים שהתורה ושומריה ידריכוהו מנוחתו, ואיני מדבר אודות הני רשיעי שבזמנינו המתחנכים יום יום על שנאת התורה והדת, רק שהלא באמת גם בדורות שלפנינו היו פורקי עול שונאים שנאה עצומה לתורה ולמי שיש לו שיכות ולתורה וכמו שאחז``ל גדולה שנאה ששונאים עמי הארצות לתלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים נכרים לישראל ונשותיהן יותר מהם תנא שנא ופירש יותר מכולן והוא משום שזה שמלפנים שנה מרגיש יותר במעמקי הלב כעין תביעה וכאילו התורה גוזלת מנוחתו ולכן שנאתו יותר גדולה.``
