טוב, אני מקווה שזה ימצא חן../images/Emo140.gif
נִיסָן נתן אלתרמן וַיְּהִי לֵיל וַאֲנִי מְהַלֵּךְ לְתֻמִּי וּמְחַבֵּב אֶת הָעִיר תֵּל-אָבִיב (זֶה מוּמִי) וּמוֹנֶה, עִם רֵעִי, בִּרְקִיעָהּ הֶעָצוּם אֶת מִסְפָּר כּוֹכָבֵיהָ שֶׁלֹּא לְפִרְסוּם וְסוֹקֵר עִמָּדוֹ מוֹדָעוֹת וּשְׁלָטִים וְעֵצִים דְּלִילֵי-נוֹף נְתוּנִים בִּרְשָׁתִים. וּבְטַיְּלֵנוּ נִרְתַּעְנוּ פִּתְאוֹם וּנְדֻגְדָּג בְּמִין בֹּשֹם חָרִיף, מִתְגָּרֶה וְדַקְדָּק, מִתְגָּרֶה, מִתְחַנֵּף, מִתְעַנֵּו, מִתְגַּנֵּב, וְצוֹבֵט, בְּיָדַיִם מַמָּשׁ, אֶת הַלֵּב… וַנִּקְפָּא עַל עָמְדֵּנוּ, תּוֹהִים לִבְלִי זוּז— וַנִּזכֹּר כִּי פוֹרֵחַ, אֵלִי, הַתַּפּוּז! זֶה הַבֹּשֶֹם! הוּא שָׁב! הוּא נוֹשֵׁף, הַמַּמְזֵר! עוֹלָמוֹת הִתְהַפְּכוּ… וְהוּא פֹה! הוּא חוֹזֵר! הוּא חוֹזֵר לַמּוֹעֵד… בָּא זְמַנּוֹ – וְהוּא כָאן… (צוֹעֲנִי הוּא, אֲבָל – כְּמוֹ יֶקֶה – דַּיְקָן…) וְהָעִיר כֹּה בָגְרָה, וּקְצָת זָר תָּאֳרָהּ אַךְ הִנֵּה בִשְׁבִילוֹ הִיא אוֹתָהּ נַעֲרָה! לֹא, פָּשׁוּט לֹא נָעִים זֹאת לִכְתֹּב בָּעִתּוֹן וּלְהַטְרִיד אֲנָשִׁים בָּעִנְיָן הַנָּדוֹן שֶׁקוֹרְאִים לוֹ נִיסָן וְאָבִיב וּפְרִיחוֹת, אֲבָל מַה נַעֲשֶֹה? הַנְּסִבּוֹת מַכְרִיחוֹת! הַנְּסִבּוֹת מַכְרִיחוֹת… הַפְּרִיחוֹת מְרִיחוֹת… וְעִם לֵיל זֶה מַגִּיחַ מִכָּל הַרוּחוֹת! וְלָכֵן כֹּה אָמַרְנוּ, רֵעִי וַאֲנִי: פְּרַח, אָבִיב! אַל תָּנוּחַ, נִיסָן רֵיחָנִי! יִתָּכֵן כִּי יִרְאוּךָ מֵאֵיזוֹ בְּחִינָה כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים בְּנִכְסֵי הַמְּדִינָה. יִתָּכֵן כִּי הָיִיתָ, בְּלִי כְּתָב וְחוֹזֶה, בֵּין מַטְרוֹת מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל הָעָם הַלָּזֶה. יִתָּכֵן כִּי עָבְרוּ שְׁנוֹת הָאֶלֶף בְּשְׁבִיל שֶׁפְּרָחִים יַעֲלוּ בְּצִדֵּי אֵיזֶה שְׁבִיל וְשֶׁלַּיְלָה שָׁקֵט, בְּנַצְנֵץ יְרֵחוֹ, אֶת הַפֶּרַח יִנְשֹׁם וְיָבִיא אֶת רֵיחוֹ אֶל תּוֹךְ עִיר חָפְשִׁיָה… אֶל חַלּוֹן שֶׁנִפְתַּח… יִתָּכֵן וְזֶה כָּךְ. יִתָּכֵן וְזֶה כָּךְ. מתוך 'הטור השביעי' כמובן. הבית האחרון הושמט והנה הוא: והוספנו אני ורעי: הה, ניסן, - יתכן ובשנינו אינך מעונין ואתה מתכון אל גילים אחרים שילכו בך סתם-בפשטות סחרחרים ופריחת התפוז ללבבם כמו סם... אך על-ככה ישירו כבר הם בעצמם.
