קטעים איתה

[בן טל-שחר]

קטעים איתה

דיברתי היום עם תלמידה חדשה (כחודשיים) ומאוד מוכשרת, שהתלוננה שהיא לא כ"כ טובה בקרבות... לא יאומן!!! היא תלמידת קונג-פו מתחילה והיא מתלוננת שהיא לא טובה בקרבות... הזכרתי לה מיד שהיא תלמידה מתחילה, לעזאזל - ושכאשר היא מצליחה לסמן בעיטה לפרצופו של מישהו פחות מתחיל ממנה, אפילו אם זה הדבר היחיד שהיא הצליחה לעשות באותו קרב, זה כבר מדהים ומספק ודי והותר! זה כאילו שאני אתלונן, אחרי חודשיים של לימודי רפואה, שאני עדיין לא מנתח כל כך טוב... תלמידה מתחילה... אתם קולטים??? מה אתם הייתם אומרים לה?

 

[~דויד~]

מה? היא לא כ"כ טובה בקרבות?

וואי, איזה גרועה היא? איפה מצאת אותה? מה, כבר חודשיים מתאמנת ועוד אין לה חגורה צהובה? לא נכון?! אתה צוחק עלי? זאת בדיחה , נכון, בן? אתה גדול!!!

איך לרגע אחד האמנתי לך...... אתה ענק..... פפפחחחחחחחחחחחחחחחחח.......... לא כ"כ טובה בקרבות הא, הא הא, גדול, ענק

 

[WhiteBear]

ובכן, מכיוון שאני לא מכיר אותה...

אני לא יכול לתת לך חוות דעת כנה באמת, מבלי להיכנס לפרטי המקרה, אבל בשבילך חמוד שלי אני אעשה מאמץ. (משפט חשוב בסוף ההודעה, שווה לחכות...) התשובה לזה היא פשוטה: את מרגישה שמה שאת עושה עושה לך טוב? עזבי שאת עוד לא רמבו אבל קצת טוב זה עושה? יותר טוב משיעורי בית באוניברסיטה? כמעט טוב כמו לראות סרט? אז כבר סיבה להמשיך. זה דבר אחד. ההמשך הפחות עקרוני הוא כזה: האומנות הכי חשובה שיש (מבחינתי!) באומנויות הלחימה היא "אומנות ההשלמה". אומנות ההשלמה = להבין שאת "רק" מי שאתה עכשיו. שכמה רוח שלא תעשה זה לא יזוז. ושאם תעזוב את זה בשקט ותמשיך לעשות מה שאתה חושב שעושה לך טוב - זה הפיתרון האופטימלי. הרעיון מאד פשוט. אבל בפועל הוא חסר משמעות אם לא מתרגלים אותו בלי הפסקה. ואת זה עושים באומנויות לחימה. כי בשיעור: מנסים תרגיל ומתישהו מגיעים למשהו שלא מצליחים. כי רואים תלמיד אחר (יותר מתקדם ??

) שעושה משהו, ומבינים שהוא קורע אותך במכות... (כן כן, אין לנו אגו - שמענו...) תשמעו, זה קשה, אבל אנחנו לא הכול. אנחנו "רק" אנחנו. אז בפועל בן, הבעיה שהתלמידה הנ"ל ניצבת היא למעשה הבעיה של 99% מהחברים שלי. אז: 1) ברוכה הבאה למין האנושי בכלל ולתרבות שלנו בפרט. 2) כל הכבוד ששמת לב לזה שזה מפריע לך - אז מה את הולכת לעשות בנוגע לזה?! אלה רק כמה מהדברים שראשי ההזוי מעלה בשעות אלו. נחזור לזה אם העץ יגדל. באהבה, (ואחרי שיחה עם ריבקה ארוכה...) הדוב הלבן (טל).

 

[Kiru]

אתה עדיין לא

יכול לנתח טוב, אחרי חודשיים שלמים של לימודי רפואה? זה פשוט מוגזם... כמה איטי אפשר להיות?! הרי זה כמעט כמו... לא להתקבל ל-NBAאחרי שבועיים של אימונים! צריך להיות ממש מוגבל מוטורית כדי שדבר כזה יקרה...

 

[~דויד~]

נכון מאוד!

רק מוגבלים מאוד לא מתקבלים ל-NBA אחרי מעט אימונים.

 

[ירון-מ]

ולא תאמינו אבל...

אחרי חודשיים כשהייתי חייל טרי עדיין הייתי טוראי יענו לא רב אלוף לא אלוף לא תת אלוף ואפילו לא אלוף משנה ועוד מקרה שהיה בבית ספר בכיתה אלף אחרי חודשיים עדיין לא קראתי שוטף , ועכשיו לטיפת רצינות - זה טוב מצד אחד וזה מראה על אכפתיות ,רצינות ושאיפות מצד שני אסור שזה יתסכל. וחוץ מזה החיפזון הוא מהשטן. זהו נגמרו לי הציטטות לרגע זה

 

[סלבו לוי]

לא טובה בקרבות... ../images/Emo4.gif

קודם כל, תשמח שיש לך תלמידה כ"כ שאפתנית (למרות שבין שאפתנות ל"עודף מוטיבציה" - הגבול הוא דק מאוד...). אני הייתי מסביר לה, שהיא כרגע עוברת את תהליך ה"קונג פו" (במובן של התפתחות), עכשיו היא מתחילה לסגל לעצמה צורת עבודה מסוימת, וזה דבר שאסור להיחפז בו - אלא לתת לו להתפתח בכיוון ובעיתוי שלו. או שתסתכל אחורה, על הקרב הראשון שעשתה (ואם זה הקרב הראשון שלה - אז לשיעור הראשון), ותראה כמה היא התפתחה מאז ועברה שינויים, שאולי היא לא מודעת להם, אבל היא עוברת אותם. או שאם היא תתמיד כמו שעשתה עד עכשיו (עד כמה שניתן להתמיד בחודשיים הראשונים...), אז הידע שלה, והיכולת להבין ולנתח דברים - ישתפרו (בצד ההשתפרות הטכנית, כמובן). או שעליה לעבוד קשה כדי להגיע לרמה הכי מינימלית של קרבות - כי קרבות זה החלק היותר קשה ללימוד, ונדרשת תקופה בהחלט לא קצרה כדי להבין בכלל מהו קרב. זהו, זה כל מה שעולה לי בראש, מיד אחרי שפתחתי את המחשב וראיתי את המייל שלך (רק לפני כמה שעות, חזרתי משלושה ימים באילת

). ו.. עוד לא אמרתי -

על הפורום החדש

סלבו