מזל טוב!
אני לא מסכימה עם דורי לגבי הרמת הקטנוע:
1. זה הרבה מאד עניין של טכניקה נלמדת. בזמנו עם סופר דיוק 125 היה לי ממש קשה להרים אותו או אפילו להסיע אותו "רוורס" בדרך לא לגמרי ישרה, והיום, אני מרימה לבד ג'וימקס 250 שהוא הרבה יותר כבד (שלא לדבר על כך, שמיד אחרי תאונה, האדרנלין עושה אותך הרבה יותר חזקה).
2. רוב האופנועים הכבדים, כבדים מדי לאדם יחיד להרים - גם לגברים חזקים. ועדיין רוכבים עליהם, וגם נופלים איתם. כמעט תמיד אפשר למצוא מישהו בסביבה שיעזור לך, ולרוב עושים את זה עוד לפני שקלטת מה קורה.
למרות זאת, אני מודה, שיש משהו מרתיע בבעלות על כלי שאני לא יכולה להרים לבד (בלי שאף אחד יראה את הפאדיחה
) אבל מדובר על כלים כבדים בהרבה (החלום הנוכחי....).
מה זה "די קטנה"? יש פה ובפורום השכן כמה רוכבות, על כלים שונים (קטנועים ואופנועים), בגובה של מטר וחצי פחות או יותר. גם כאן - זה הרבה עניין של טכניקה.
לא חייבים להגיע בשתי רגליים מלאות לקרקע. לרוב - מורידים רק רגל אחת, ואפשר להיות קצת בזוית. לטעמי, כדאי להגיע ברמה מסוימת גם לצד השני, למצבים של איבוד שיווי משקל קל בבלימה, ובעיקר למצבים של קרקע לא-ישרה ו/או לא מישורית. אלו מצבים שבהם נפלתי כמה פעמים (בעמידה או במהירות אפס). יתכן שגם כאן זה עניין של טכניקה, אבל עוד לא רכשתי אותה...
אין מנוס, תצטרכי לנסות ולבדוק מה מתאים לך. לכי לסוכניות, שבי על כלים, ואפילו קחי נסיעות מבחן. בגדול - לחברות הטייוואניות (סאן יאנג, קימקו) יש יותר קטנועים נמוכים מלאירופיות, למשל.
אבל הג'וימקס, יותר נמוך/נוח מהג'וירייד - למרות שהוא גדול יותר.
גם אם אחר כך תקני משומש - זה יעזור לך לבחור.
אפשרות נוספת, היא להעזר בהגבהה מלאכותית - נעליים עם קצת עקב (אבל עם בסיס רחב) או פלטפורמות, והדבר הבא שאני רוצה לבדוק: הגבהה חיצונית או פנימית (משום מה, לא מצאתי מגפי רכיבה עם מוגבהים). לפעמים, 2 ס"מ, יכולים להיות הבדל משמעותי (ואני לא הולכת בכלל עם עקבים ביומיום - לא מפריע לי להיות מאותגרת אנכית).
בכל מקרה, ממליצה מאד, להתחיל ברכיבה זהירה במיוחד, ואחרי זמן קצר, לעשות קורס או השתלמות של רכיבה מתקדמת (עוד יתרון לסאן יאנג: מטרו מארגנים מפעם לפעם השתלמויות כאלו בחינם לקטנוענים שלהם).
רכיבות טובות וזהירות!
