קו 37...

קו 37...

כל שכבת י"א הייתה על ההר ליד הסולם כשהם שמעו את הבשורה הקשה-"פיגוע בקו 37 בחיפה,רחוב מוריה" אני בטוח שלהרבה אנשים בשכבה קשה כי הם מכירים איכשהו וזה באמת לא משנה איך וכמה מישהו שנרצח או נפצע בפיגוע... ביום רביעי בערב במסעדה,רגע שהיה צריך להיות סיום הטיול בכיף ובשמחה מצאנו את עצמנו מעל לחצי שכבה עומדת בחוץ בוכה על מות אסף צור-"בלונדי" גם אנשים שלא הכירו אותו יצאו ונתנו כבוד אחרון זה היה אחד הרגעים המרגשים שראיתי אבל גם אחד העצובים. היה לי קשה להבין איך זה שרק ברגעים הקשים כשאנחנו באבל רק אז אנחנו כולנו מתאחדים ומתחבקים אז רק רציתי להגיד ואני חושב שאני מדבר בשם כולנו כשאני אומר: יהי זכרם ברוך. ולמשפחות האבלות,כולנו איתכם. ארז צוויג י"א 1.
 
למעלה