קושי מסויים בעבודה
כבר כמה חודשים שהחלטה מסויימת שעשיתי בעבודה מטרידה אותי. מכל מיני סיבות התחיבתי לעבוד יום נוסף שבשנים הארונות לא עבדתי אותו. העניין הוא שזה כל פעם נראה כאילו היום הנוסף הזה גדול עלי ועל הערכים החשובים לי. בנוסף, אם עבודה זה בשביל כסף, אז נראה שאת המעט שרויח ביום הזה אצטרך להוציא על צהרון לבת, הוצאה שתיחסך לי בלי היום הזה... מה שקורה הוא שהבוס שלי הרע לי תנאים ובתגובה אמרתי שאם הוא רוצה שיקרה מה שרוצה שיתן לי עוד שעות וכך נוצר היום הזה. מצד אחד: זה פוגע באיך שאני רוצה לגדל את הבת שלי (יש מספיק ימים שהיא נשארת עד מאוחר, זה יום שאני מעוניית שתהיה איתי בבית) זה לא ממש מאתגר אותי מקצועית או הולך לתרום לי. עומד לגזול ממני זמן שרציתי להקדיש לסדנאות/ייעוצים ודברים שאנם קשורים לעבודה הזו (אני עובדת במשרה חלקית). מצד שני: היו לי כמה חודשים להביע הסתייגויות ואת המערכת של כל העולם בנו לפי זה שהסכמתי (מערכת החינוך והייתי צריכה כבר באפריל לתת הסכמהעקרונית, מאי עוד יכולתי לסגת, אבל עכשיו??) הבוס שלי שונא שינויים, יחטוף התקף לב אם אני אבוא עכשיו עם "לא יכולה" והכי גרוע מבחינתי: לפני כמה חודשים הייתי בעמדת מיקוח, עמדו להרע לי תנאי שכר ויכולתי לעמוד על שלי. מאז שהסכמתי, בעצם אני בעמדה חלשה יותר. לא שיפטרו אותי (בא לי להגיד חבל אבל קצת קשה לי לחשוב מה יהיה בלי הבסיס הזה) אבל אני בעמדה יותר חלשה כרגע בהקשר הזה. אני מרגישה שעשיתי החלטה אבל כל פעם החיים והערכים שלי באים לי בפרצוף כל פעם בהקשר הזה, כאילו לא יכולה להרפות גם אם רוצה כי יש דברים שלא נפתרים לי לגבי היום הספציפי הזה וזה מגיע כל פעם מכיוון אחר.
כבר כמה חודשים שהחלטה מסויימת שעשיתי בעבודה מטרידה אותי. מכל מיני סיבות התחיבתי לעבוד יום נוסף שבשנים הארונות לא עבדתי אותו. העניין הוא שזה כל פעם נראה כאילו היום הנוסף הזה גדול עלי ועל הערכים החשובים לי. בנוסף, אם עבודה זה בשביל כסף, אז נראה שאת המעט שרויח ביום הזה אצטרך להוציא על צהרון לבת, הוצאה שתיחסך לי בלי היום הזה... מה שקורה הוא שהבוס שלי הרע לי תנאים ובתגובה אמרתי שאם הוא רוצה שיקרה מה שרוצה שיתן לי עוד שעות וכך נוצר היום הזה. מצד אחד: זה פוגע באיך שאני רוצה לגדל את הבת שלי (יש מספיק ימים שהיא נשארת עד מאוחר, זה יום שאני מעוניית שתהיה איתי בבית) זה לא ממש מאתגר אותי מקצועית או הולך לתרום לי. עומד לגזול ממני זמן שרציתי להקדיש לסדנאות/ייעוצים ודברים שאנם קשורים לעבודה הזו (אני עובדת במשרה חלקית). מצד שני: היו לי כמה חודשים להביע הסתייגויות ואת המערכת של כל העולם בנו לפי זה שהסכמתי (מערכת החינוך והייתי צריכה כבר באפריל לתת הסכמהעקרונית, מאי עוד יכולתי לסגת, אבל עכשיו??) הבוס שלי שונא שינויים, יחטוף התקף לב אם אני אבוא עכשיו עם "לא יכולה" והכי גרוע מבחינתי: לפני כמה חודשים הייתי בעמדת מיקוח, עמדו להרע לי תנאי שכר ויכולתי לעמוד על שלי. מאז שהסכמתי, בעצם אני בעמדה חלשה יותר. לא שיפטרו אותי (בא לי להגיד חבל אבל קצת קשה לי לחשוב מה יהיה בלי הבסיס הזה) אבל אני בעמדה יותר חלשה כרגע בהקשר הזה. אני מרגישה שעשיתי החלטה אבל כל פעם החיים והערכים שלי באים לי בפרצוף כל פעם בהקשר הזה, כאילו לא יכולה להרפות גם אם רוצה כי יש דברים שלא נפתרים לי לגבי היום הספציפי הזה וזה מגיע כל פעם מכיוון אחר.
אולי כדאי לשבת ולשקול את המצב כמו שהוא עכשיו ולראות איזה פתרונות עומדים בפניך. את לוקחת אחריות על רגשות ומהלכים של כל מיני אנשים סביבך כמו הבוס שיקבל התקף כלשהו או המערכת שיקרה בה כך או אחרת. ולמרות שאת שמה כאילו את זמנה של בתך ושלך בעדיפות עליונה , בפועל לא נראה שכך את פועלת. אולי כדאי לשבת עם עצמך שוב ולברר את סדר העדיפויות שלך . החששות שלך מפיטורים או הרעה בתנאי עבודה גם היא מובנת ולכן גם זה צריך להכנס לרשימת העדיפויות . בקיצור קחי כל מה שיש לך עכשיו עם דגש על עכשיו תראי איזה פתרון הוא האופטימלי. מה שעשית ואיך שעשית ואיך כולם היו נחמדים אליך ...האם את מרגישה שיש לך כאן איזה חוב שאת צריכה לפרוע? והאם החוב הזה הוא יותר גדול מהחוב שלך לבתך או לעצמך? את מוזמנת להמשיך ולשתף