../images/Emo24.gif כמה מוכר
כשהלכתי בפעם הראשונה לסבא וסבתא לבד ללילה, אמא שלי כתבה "הוראות הפעלה" (מה אני אוהבת לשתות, איך אני קוראת לבובה האהובה וכד') ובהן המשפט האלמותי: "לא רוצה ללכת לישון. כשכבר ישנה, לא רוצה לקום". תמציתי ומתאר גם את המשמש שלך וגם את יונתן שלי. כשאני לא בבית - הוא בוכה שהוא רוצה אותי, כשאבא לא בבית - רוצה אותו, וששנינו בבית - רוצה את בנות הדוד שלי ששומרות עליו. כשאנחנו ברחובות הוא רוצה לבאר שבע, שבבאר שבע רוצה לרחובות וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. מייאש. מה שגיליתי שעוזר הוא ההבטחה שכשנגיע למקום הבא - נעשה משהו שקשור לקודם. למשל - עכשיו צריך לעזוב את סבתא ולחזור לרחובות, וכשנגיע הביתה לרחובות נתקשר לסבתא ונספר לה שהגענו/נגיד שהיה כיף/נזכיר לה משהו ששכחנו וכו' כשנגיע לגן נראה לגננת משהו שהבאנו מהבית היום ונספר לה משהו שקרה לנו בערב כשנגיע הביתה נסתכל על הציורים שהבאת מהגן ונשיר את השיר החדש שלמדת הבנת את הרעיון. ליונתן זה עוזר. דרך אגב, אין לי ספק שהעובדה שאני לא הסתגלתי למעברים עדיין (רע לי ברחובות וקשה בעבודה) לא ממש עוזר ליונתן. איך את והמעברים?