קורס הכנה למוות

eaz1514

New member
יעקב אני לא מצליחה להכנס לקישור

תקלה: (HTTP 403(FORBIDDEN
 

eaz1514

New member
מסכימה עם הכל אבל הבעיה היא לא

הכנה למוות אלא הכנה להישרדות אחרי אודבן ילד. היה לי זמן די והותר להתכונן ולחשוב איך ומה יהיה ביום שאחרי אבל שום תסריט שהרצתי בראש לא דמה למציאות, לריקנות, להרגשת חוסר האונים והבלתי נתפסת, להרגשת הכישלון על שלא הצלחתי לשמור על הילד שלי למרות שכולם אמורים שעשיתי מעל ומעבר. כנראה שזה לא היה מספיק כי הוא איננו. נכון שהחיים מקבלים צורה אחרת וממשיכים בשגרה כאילו שלא נתלש חלק מגופנו והדם ממשיך לטפטף עד הטיפה האחרונה, אבל שום הכנה לא משתווה למציאות.
 

yazi22

New member
נכון

לכן הזהרתי שיש בטור מידה של ציניות. ושם גם כתבתי "בניגוד למוות שלנו, שהוא הסוף, מותו של מישהו אחר הוא עבורנו רק ההתחלה." וגם "כל מה שתדמיין לא יהיה אמיתי." לכן חשבתי שאולי מי שיש בליבו אמונה חזקה, יכול לקבל תוספת כח כדי להמשיך. שמי שמאמין שלמוות יש מטרה או משמעות, יכול לקבל חיזוק. אולי זה מעניק בכל יום מנה קטנה של נחמה. אולי זה מרכך מעט את תחושת הכשלון וחוסר האונים שאת מתארת.
 

eaz1514

New member
יש בי אמונה שהוא שומר עלינו מלמעלה

משתתתף פעיל במהלך חיינו, זה באמת מקור הכח והנחמה להמשיך למרות כל יתר התחושות שקיימות אבל ביום יום מצליחים להדחיק לאותן לפינה השמורה רק לו.
 

gshalmonit

New member
הגעגוע...

המוות... הוא לא מפחיד, במיוחד אחרי שחווים אותו כל כך קרוב. המחשבה שיש המשך אחרי המוות, רק מחזקת אותנו, שהכל לא לחינם, כי אם אין המשך אז באמת כלום לא שווה. מה שמשגע אותי הוא הגעגוע!!! ההרגשה הזו של עוד ממנו, עוד להרגיש אותו, עוד להרגיש את הנוכחות שלו, עוד לראות אותו, לצחוק איתו, עוד לחבק ואין... הסופיות והגעגוע, זה משגע אותי והאין ברירה של ההמשך... עוד יותר משגע! כי אתה רוצה להיות פה... ואתה גם רוצה להיות שם... ואתה מבין, שאתה נשאר פה כל עוד מישהו יחליט שאתה תהיה שם! אז אתה צריך למצות את הפה, יש המון אנשים שזקוקים לך, חלק אתה יודע בוודאות שזקוקים לך ואתה קם בשבילם בבוקר! (הילדים הקטנים שלי שבזכותם אני קמה בבוקר ומסתכלים עלי, בוכים אבא, גם באמצע הלילה ומבקשים במבט הקטן הזה את הכוחות שלי אליהם, את הלגיטימציה לחיות, לצחוק, להנות, לחיות בלי אבא...) ואת החלק הנוספים אתה מוצא בכל יום, כן אני מרגישה שאני מוצאת כל יום את אלו שצריכים את עזרתי. שבצער רב, היום, אני מוצאת יותר את הכוחות לעזור להם מה שלא היה לי פעם. צער רב, לא על העזרה שאני עוזרת אלא על ההבנה של מהות החיים, היום יותר מתמיד! איך אנחנו באבסורד של חיינו למדנו לקחת את החיים בפרופורציות הנכונות, לחיות נכון... אחרי שחווינו את החוויה הקשה ביותר של חיינו ולא חשבנו ולו יום אחד שנצטרך לעבור זאת. אז מה נותר? לחפש את מהות לחיים ולתת כמה שיותר לסובבים אותנו כדי להחזיר את המשמעות היומיומית של חיינו.
 
למעלה