"קורליין"/ ניל גיימן

Rivendell

New member
"קורליין"/ ניל גיימן

הוצאת "אופוס" 132 עמודים. חברה שלי קיבלה את הספר ולא רצתה אותו או ספר אחר במקומו, אז הוא עבר אלי (אני כמו מיכל אשפה לספרים) - יחד עם פתק החלפה של החנות, לכל מקרה. זכרתי גם שדובר עליו טובות כאן, אז שמחתי לקחת
הוא עמד לו בצד וחיכה לזמן הנכון, ולצערי היום הזמן הנכון הגיע... תאונת רכב פינתה לי כמה שעות המתנה במוסך. על הצד החיובי - הנזק היחיד נגרם למכוניות, ולא לאף אדם. בקיצור, ישבנו אני, קורליין, ופתק ההחלפה להרוג כמה שעות, שבסיומן קימטתי את פתק ההחלפה וזרקתי אותו לפח הקרוב. קורליין עוברת לבית חדש יחד עם ההורים שלה. הבית הוא בית ישן שחולק לדירות, שבכל אחת מהן גר איזה שכן תמהוני מסוג אחר. הזמן הוא שבועיים לפני תחילת בית הספר. קורליין משחקת כל יום בחוץ, עד שיום אחד יורד גשם והיא מחליטה לחקור את הבית. היא סופרת חלונות ודלתות, ומגלה דלת אחת שלא נפתחת. מאחורי הדלת הזו היא מגלה את המשפחה "האחרת" שלה, שהיא כמו המשפחה שלה, אבל לא בדיוק... ואז מתחיל הסיפור
קורליין צריכה להציל את הוריה ואת הילדים האחרים שהמשפחה "האחרת" כלאה, וכל זאת בעזרתו האדיבה של חתול שחור אחד, עם הומור ציני מקסים. זה ספר ילדים שיש לו את כל הפוטנציאל להיות קלאסיקה. יש בו אלמנטים מ"נארניה" ומ"אליס בארץ המראה", אבל הוא לא נראה כמו חיקוי זול. לקורליין יש איכויות משלו שאין מה להתבייש בהן. הספר מתאים לכל גיל, אם כי אני מצטערת עד עמקי נשמתי שהוא לא היה כשאני הייתי בת שמונה בערך. נכון שגם היום נהניתי ממנו, אבל איכשהו ברור לי שזה ספר שבתור ילדה לא הייתי מניחה במשך שבועות שלמים. ומילה חמה למתרגמת - יש לי בד"כ בעיה עם תרגומים, אבל הוא באמת היה חמוד וזורם, וגם הקטעים ההומוריסטיים והציניים הועברו כמו שצריך משפה לשפה. כמו שאמרנו - לא רק תרגום, אלא ממש החלפת ז'רגון. חמישה כוכבים בסולם ריוונדל.
 

Boojie

New member
יש! עוד אחת ראתה את האור! ../images/Emo13.gif

ספר מהמקסימים שבהם, עם רבדים על גבי רבדים שיכולים להעסיק סטודנטים לספרות במשך שבועות. שמת לב לקריצה הקטנה שיש שם ללקסיקון טרקי-סיטי, ובאופן כללי לאמירות המרובות שגיימן אומר שם לגבי כתיבה ולגבי יצירה באופן כללי? אלי זה דיבר מאד. ותודה על המחמאות, השתדלתי, אם כי חלק מהמחמאות מגיעות גם לחמוטל לוין, שערכה את הספר, והשקיעה בספר הזה המון מאמצים כדי שהוא ייצא הכי קרוב למושלם שיכולנו. ואני יכולה להגיד לך שזו היתה עבודת התרגום המענגת ביותר שהיתה לי עד היום.
 

Rivendell

New member
האמת שלא נורא התעמקתי

קראתי אותו מול חנות הספרים
במטרה להחליף אם אני אראה שזה לא בשבילי. כך שלא שמתי לב לחלק מהניואנסים הקטנים. מה שכן - זה ספר שאני אקרא שוב, ואז יהיה יותר על מה לדבר. היו שם כמה משפטים שממש שבו את ליבי, אבל אני לא יכולה לאתר אותם כרגע, אני אצטרך לקרוא שוב בשביל זה... אבל אני יודעת למה את מתכוונת, כן. אני גם אהבתי במיוחד את ההומור. בתרגום גם יכלתי לשמוע איך זה היה במקור (אני קוראת בדו שפתי - קוראת בעברית ו"שומעת" את זה סימולטנית בראש באנגלית. תמיד. לא יודעת למה). אם הספר זורם לי באנגלית, אני יודעת שהתרגום טוב
 
../images/Emo24.gif ניואנסים

לשם שינוי עם גיימן אני קורא בנתיים רק תירגומים (בניגוד לרב הסופרים שאני מעדיף את המקור) אבק כוכבים היה מקסים בעיני, ומה שאהבתי בו הופיע גם בקורליין, אריזה קטנה, הסיפור מתחיל ונגמר, בלי הרבה מעקפים (למרות שיש מלא מקום ל"סטיות" מקו העלילה העיקרי) באלים אמריקאים התרגום היה נפלא, בעיקר בגלל ההערות בתחתית הדף בו המתרגם הסביר משחקי מילים, והעדיף לפעמים להשאיר מילים בתעתיק מאנגלית, מבלי לנסות "לשחק איתן" בקורליין יש תרגום מעולה, כמעט ואפשר להאמין שזה נכתב בעיברית במקור. הסיפור משחק נפלא מול אליס ומול הרפתקאות נרניה (ריוו' איך לא ראית את ההקשר עם הדלת "שלא מובילה לשום מקום" והמכשפה שבהתחלה היא נחמדה?) ספר אגדה לילדים (הכפתורים בעיניים? רעיון נפלא) אבל יש בו כל כך הרבה בישביל כו-לם
 

Rivendell

New member
את ההקשרים האלה דווקא ראיתי

וגם כתבתי שיש לו זיקה לנארניה ולאליס (הצד השני של המראה)....... אבל גם ציינתי שלמרות זאת, קורליין לא נראה כמו חיקוי זול, בגלל האיכויות האחרות שלו. הוא יותר "מחווה" לקלאסיקות, בנקודות המסויימות האלה, וזה חלק ממה שעושה אותו קסום גם למבוגרים כנראה.
 
../images/Emo132.gif כל ההקשרים בספרים זה כיף

כשסופר מרומז לספר אחר זה נפלא בעיניי, ואם אין לי מושג זה רק הורס לי טיפה כי אני פשוט מוסיף עוד ספר לרשימת ה"אני חייב" למשל ב"שד מהכיתה השביעית" הספר כולו מתיחס ל"התופת" של דנטה, אומנם לא קראתי אותו, אבל קראתי עליו מספיק אח"כ כדי להבין, כאן זה לא רמיזה אלא התיחסות ישירה, אבל זו דוגמא קרובה מספיק. אני אנסה להזכר בעוד "ציטוטים" שממש גרמו לי לאהוב את הספר שקראתי יותר
 

Boojie

New member
אז כמה מילים על קורליין, ברשותכם.

בעיניי, צודקת ריוונדל שלא התייחסה לדמיון בין אליס (או נארניה, או מה שזה לא יהיה) לבין קורליין - הדמיון הוא פשוט ברמה מאד שטחית. הסיפור עובד לפי מכניקה שונה לגמרי. אליס הוא ספר נונסנס. הוא מבוסס במידה רבה על הומור מילולי (לאור העובדה שקרול היה בלשן ולוגיקן, זה לא מפתיע), וסדר האירועים בו לא ממש משמעותי. קורליין, לעומתו, הוא לא אוסף של בדיחות, כי אם עלילה סדורה בעלת התפתחות. להבדיל מאליס, זה משנה איזה פרק קוראים קודם... (לפני שיהיו טעויות, אני אציין שאני מאד אוהבת את אליס. זה פשוט משהו שונה לגמרי.) אחד הדברים הנפלאים בעיניי, בקורליין, הוא התיאור המצוין של תהליך ההתבגרות שעוברת הדמות של קורליין. מרבית השינויים שמתרחשים שם הם פנימיים, לאו דווקא חיצוניים. הסיבה שיחס הסביבה אל קורליין משתנה הוא לא בגלל שהיא ניצחה את המפלצות והצילה את העולם, אלא מפני שהיא מתחילה להתייחס לעולם שסביבה כאל ממשי, ולאנשים שסביבה כאל בני אדם ולא כאל ספקי מזון ובידור, כפי שהיא מתייחסת אליהם בתחילת הספר, כשהיא מצפה מהם לקרוא לה בשמה הנכון, אבל אפילו לא עולה בדעתה לברר אם להם יש שמות. היא עוברת מריכוז עצמי של ילדה לאמפתיה של בוגרת. אפשר לראות את השינוי הזה מהמון כיוונים. אחת השאלות שהעסיקה אותי הרבה כשקראתי את הספר הזה (ומן הסתם, מתוקף העבודה, קראתי אותו הרבה פעמים, בהעמקה רבה בהרבה מהמקובל...) היא הדמיון הגדול בין קורליין לאם האחרת. גיימן פותח לנו את הפתח לדמיון הזה כבר בהתחלה, כשקורליין נכנסת לחדר האורחים והצל שלה נראה כמו צל של אישה גבוהה ורזה. ובאמת, הרבה מהדברים שהאם האחרת עושה הם השתקפות של מה שקורליין עושה (יש שם הרבה מראות ותמונות ראי, אה?) קורליין תובעת מסביבתה להאכיל ולבדר אותה. גם האם האחרת כך. קורליין מנצלת בובות כדי ליצור מלכודת. גם האם האחרת כך (חיקויים לעולם של קורליין עם כפתורים בתור עיניים). קורליין כותבת סיפור. גם האם האחרת כך (כשהיא יוצרת את העולם האחר - אבל גיימן מראה לנו בהרבה דרכים שהאם האחרת היא לא יוצרת כל כך טובה, בין השאר כי לא ממש אכפת לה מהיצירה שלה). הדרך שבה קורליין מנצחת את האם האחרת היא כשהיא לומדת להיות שונה ממנה. לומדת להתייחס לאחרים, להעניק להם, לראות אותם כישויות נפרדות ממנה. היא לא רוצה את ההורים שלה ואת הילדים כדי להיזון מהם (היא כבר דאגה לקנות לעצמה אוכל לבד), אלא פשוט כדי לשחרר אותם. המון המון אלמנטים בספר הזה היו ראויים לניתוח מעמיק. אוכל, למשל, והצורה שהוא מבטא יחסים בין הדמויות. מראות. גיימן עושה כמה שימושים ממש יפים במראות ובמראות מעוותות (אגב, מעניינת העובדה שכמו שהוא מתאר את זה, הבית האחר הוא לא תמונת ראי של הבית של קורליין, אלא נראה בדיוק כמוהו) - מה שכמובן מעלה על הדעת את אליס, אבל הוא גם מעלה על הדעת הרבה שאלות אחרות. צעצועים ובידור, והמשמעות שלהם לשחקנים. יצירה וכתיבה, והשימוש בהם כמלכודת או פשוט כדרך ביטוי. ועוד, ועוד. בקיצור, אני עוצרת כאן, כי הייתי יכולה להמשיך ככה עד מחר.
 

Arana

Well-known member
מנהל
I'm impressed

קראתי את "קרוליין" ונהניתי ממנו עד אימה (תרתי משמע), אך לא חשבתי על כל הרבדים הללו שתיארת. נכון שחשתי בעומק של הספר מזווית העין (אין לי תיאור טוב יותר, אבל אתם בטח מבינים למה אני מתכוונת
), כנראה מכיוון ש"חטפתי" את הספר בתקופת לימודים לא התעמקתי בו. בכל מקרה אני מתכוונת לקרוא אותו שוב (באור יום, הפעם...) וגם לשים לב לכל אותם דברים עליהם כתבה בוג'י (וכן - אני רוצה שתמשיכי ככה עד מחר! עד מחרתיים!) ולמרות הקריאה השטחית שהספר זכה לה ממני, אני רוצה לציין את החתול, שהוא דמות נהדרת - אני מניחה שהוא מתבסס במידת מה על חתול הצ'שייר מ"אליס", אבל המשפטים שהוא זורק לקורליין פשוט היו גדולים מהחיים: "שלום", אמרה קורליין. "ראיתי חתול כמוך בגינה בבית. אתה בטח החתול האחר". החתול הניד בראשו. "לא", אמר. "אני לא השום-דבר האחר. אני אני (...) אתם, בני האדם, פזורים על כך השטח. אבל אנחנו החתולים מחזיקים את עצמנו בחתיכה אחת. אם את מבינה למה אני מתכוון". (עמ' 27) "אנחנו... היינו יכולים להיות חברים, אתה יודע", אמרה קורליין. "היינו יכולים להיות דגימות נדירות של גזע נדיר של פילים אפריקניים מרקדים", אמר החתול. "אבל אנחנו לא. לפחות", הוא הוסיף בחתוליות, לאחר שהעיף מבט מהיר בקורליין, "אני לא". (עמ' 28) וכמובן, משפט המחץ: "לחתולים אין שמות (...) עכשיו, לכם, בני האדם יש שמות. זה כי אתם לא יודעים מי אתם. אנחנו יודעים מי אנחנו, אז אנחנו לא צריכים שמות". (עמ' 29).
 

Boojie

New member
אכן, חתול משובח ביותר.

מאד מאד חתולי.
אגב, דבר מעניין ששווה לשים לב אליו - באתר של "קורליין" יש ביו של ניל גיימן, שבצדו יש את תמונת הסופר. עכשיו, באתר הזה, כל דבר שמציבים עליו את העכבר הופך למשהו אחר. למה הופכת התמונה של גיימן? כן, כן. לחתול. מה זה אומר? במיוחד, מה זה אומר לגבי המקום שבו מציב את עצמו גיימן בתוך הספר? לא יודעת. אבל זה נחמד לחשוב על זה.
 
למעלה