קורות הורי בשואה
כבת להורים ניצולי שואה ששמרו על שתיקה כמעט מוחלטת, בעיקר אימי, לא ידוע לי הרבה על תולדות חייה והדרך בה שרדה. כנראה שהזוועה היתה גדולה מדי לדעתה ולא יכלה לספר ונסגרה עד יום מותה. לעומתה אבי היה מספר מדי פעם קטעים מחייו בשואה, כאשר היינו מתקבצים כל הילדים והנכדים. זכור לי, פורים באחת השנים שהיה במוזה והחל לספר את קורותיו בשואה,במקרה ובאותו מעמד ניצחי ומיוחד היה נוכח שכן עיתונאי והעלה על כתב קטעים (די מבולבלים) על מיקרים שעבר. כאדם כריזמטי עבר תלאות במחנה העבודה שבו שהה. הוא הזכיר את אוקראינה שלשם העבירו אותו מהונגריה. רק לאחר מותו נודע לי שהמחנה העבודה שמו היה "בור". הורי נישאו בהונגריה-בודפסט חודשיים לפני שנלקחו למחנות, כ"א למקום אחר. באותו מעמד הזכיר את המכות שקיבל בשל אופיו החזק, אמר: לאותו ס.ס. "לא התחתנתי למות במחנה" אני אחזור אל אשתי ויהי מה...אתה? אינני יודע! מאותו רגע, אותו רוצח ס.ס. לא הניד עףעף ולא היכה אותו יותר... היה מספר איך מרח את עצמו 'בשתן' להמנע מהכינים ששרצו בכל המחנה. ואכן, הוא לא נדבק אף פעם. אימי היתה ניצולת "אושוויץ". באחד הימים כאשר אחיה וחבריו צעדו בשורת הגברים. מישהו זיהה אותה מבין שורת הנשים ניסו והצליחו להבריח אותה מעבר לגדר והחביאו אותה בינהם.(אומץ עילאי וגבורה-אין מילים) הלבישו אותה בתלבושת הגברית כאחד מהם. (כל זאת נודע לי רק לאחר מותה הטרגי בגיל 78 בתאונת דרכים בעומדה לפני מעבר חציה, הגיחה משאית "ויטה" עלתה על המדרכה בפנייתה ימינה לרחוב הפילה לאחור את אמא שמתה במקום - מוות מיותר לכל הדיעות. אשה בריאה, נאה וחכמה). אמא נשארה עם אחיה שעבד במחנה, מבלי שאנשי הס.ס. גילו והבחינו בה. כך ניצלו חייה וחיי אחיה וחבריהם שסייעו להחביאה עד לשחרורה. לדברי אחיה אמרה: "לו לא הייתי פוגשת אותך לא הייתי נשרדת בחיים". היתה בדרכה למשרפות. הוריהם ניספו גם כן, וכן שני אחיו של אבא הקטנים. הורי חזרו ב-45 להונגריה. התאחדו מחדש, וכפי שהבטיח לעצמו ולבת זוגתו לאמא שרדו את התופת והזוועה. אבי היה נחוש בדעתו לעזוב את הונגריה ולעלות לארץ ישראל - רק ירושלים. העליה ארכה כשנתיים דרך גרמניה, שהו במחנה עכורים ושם גם נולדתי. את המעט שאני יודעת מבכא עד עצם היום הזה, למה ומדוע לא שאלתי?,למה לא דרשתי לדעת יותר?,מסופקת אם הייתי מקבלת הסבר. לצערי היום אין כבר את מי לשאול...
יהי זכרם ברוך! לזכר סבי וסבתי אהרון ובטי שפיצר הי"ד - הורי אימי ז"ל לזכר סבי וסבתי שמואל בנימין ושרה כ"ץ וילדיהם שלמה ומשה שהלכו יחד עם אימם למשרפות - הי"ד ולזכר 6 המיליונים איטף ©itaf10
כבת להורים ניצולי שואה ששמרו על שתיקה כמעט מוחלטת, בעיקר אימי, לא ידוע לי הרבה על תולדות חייה והדרך בה שרדה. כנראה שהזוועה היתה גדולה מדי לדעתה ולא יכלה לספר ונסגרה עד יום מותה. לעומתה אבי היה מספר מדי פעם קטעים מחייו בשואה, כאשר היינו מתקבצים כל הילדים והנכדים. זכור לי, פורים באחת השנים שהיה במוזה והחל לספר את קורותיו בשואה,במקרה ובאותו מעמד ניצחי ומיוחד היה נוכח שכן עיתונאי והעלה על כתב קטעים (די מבולבלים) על מיקרים שעבר. כאדם כריזמטי עבר תלאות במחנה העבודה שבו שהה. הוא הזכיר את אוקראינה שלשם העבירו אותו מהונגריה. רק לאחר מותו נודע לי שהמחנה העבודה שמו היה "בור". הורי נישאו בהונגריה-בודפסט חודשיים לפני שנלקחו למחנות, כ"א למקום אחר. באותו מעמד הזכיר את המכות שקיבל בשל אופיו החזק, אמר: לאותו ס.ס. "לא התחתנתי למות במחנה" אני אחזור אל אשתי ויהי מה...אתה? אינני יודע! מאותו רגע, אותו רוצח ס.ס. לא הניד עףעף ולא היכה אותו יותר... היה מספר איך מרח את עצמו 'בשתן' להמנע מהכינים ששרצו בכל המחנה. ואכן, הוא לא נדבק אף פעם. אימי היתה ניצולת "אושוויץ". באחד הימים כאשר אחיה וחבריו צעדו בשורת הגברים. מישהו זיהה אותה מבין שורת הנשים ניסו והצליחו להבריח אותה מעבר לגדר והחביאו אותה בינהם.(אומץ עילאי וגבורה-אין מילים) הלבישו אותה בתלבושת הגברית כאחד מהם. (כל זאת נודע לי רק לאחר מותה הטרגי בגיל 78 בתאונת דרכים בעומדה לפני מעבר חציה, הגיחה משאית "ויטה" עלתה על המדרכה בפנייתה ימינה לרחוב הפילה לאחור את אמא שמתה במקום - מוות מיותר לכל הדיעות. אשה בריאה, נאה וחכמה). אמא נשארה עם אחיה שעבד במחנה, מבלי שאנשי הס.ס. גילו והבחינו בה. כך ניצלו חייה וחיי אחיה וחבריהם שסייעו להחביאה עד לשחרורה. לדברי אחיה אמרה: "לו לא הייתי פוגשת אותך לא הייתי נשרדת בחיים". היתה בדרכה למשרפות. הוריהם ניספו גם כן, וכן שני אחיו של אבא הקטנים. הורי חזרו ב-45 להונגריה. התאחדו מחדש, וכפי שהבטיח לעצמו ולבת זוגתו לאמא שרדו את התופת והזוועה. אבי היה נחוש בדעתו לעזוב את הונגריה ולעלות לארץ ישראל - רק ירושלים. העליה ארכה כשנתיים דרך גרמניה, שהו במחנה עכורים ושם גם נולדתי. את המעט שאני יודעת מבכא עד עצם היום הזה, למה ומדוע לא שאלתי?,למה לא דרשתי לדעת יותר?,מסופקת אם הייתי מקבלת הסבר. לצערי היום אין כבר את מי לשאול...
