אני לא חושבת
שקיימים הרבה אנשים שיש בהם את עוצמת הרגישות הרבה שיש בך, ולא, אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שעוצמת הרגישות מתנה להם את ה'כוח' להיות עצובים בשביל אנשים אחרים, למענם, יחד איתם. התכונה הזו שלך, אתי, להזדהות ולהיות כ"כ רגישה כפי שאת, זו איכות שאין להרבה אנשים. שתדעי. מתחרטת על זה שנולדת? לא לא... לא חושבת שאת צריכה להתחרט על זה שנולדת. הרי אם לא היית כאן, מי היתה המשיגנע שלי? הא?
את יודעת... אני מתנדבת בקרן לרווחת ניצולי השואה. טוב, לא ממש מתנדבת באופן קבוע, אבל כשיש לי זמן, אני הולכת ומבקרת כל מיני אנשים מבוגרים ומקסימים בבתים שלהם, או במועדונים של הקרן עצמה. פעם אחת, לפני כמה חודשים, הלכתי עם עוד חברה מהשיכבה לבקר איזו אישה מבוגרת, מאוד מבוגרת... היא בעצמה לא ידעה בת כמה היא, כי לא היתה לה תעודת זהות כשהיא עלתה לארץ מיד אחרי המלחמה, אז 'המציאו' לה גיל. אבל זו לא הפואנטה. הפואנטה היא, שכשישבנו איתה, אני והחברה, במטבח הקטן והנחמד שלה, יחד עם הכלב הנודניק [אבל המתוק להפליא
] שלה, והיא סיפרה לנו את מה שהיא זכרה מהמלחמה... היא סיפרה לנו שאין לה ילדים מכיוון שהיא לא רצתה להביא ילדים לעולם כה אכזר. "בשביל מה?", אמרה והנידה ראשה בזלזול, "בשביל מה להביא ילדים לעולם הרע הזה?" אני והחברה שלי ניסינו, ברוב נאיבותינו, להסביר לה שבעולם הזה יש גם הרבה דברים טובים... אך מובן שהניסיון הזה כשל, משתי סיבות עיקריות: קודם כל, הסיבה ה'עליונה' ביותר היא שמן הסתם, ניסיון החיים שהיא צברה הוא ארוך וגדול הרבה יותר. היא ראתה דברים שאנחנו מעולם לא ראינו, היא חוותה חוויות שאנחנו מעולם לא נצליח להבין... כך שאנחנו לא יכולות לבוא מנקודת המבט הנמוכה יחסית אליה ולהסביר לה על הפאקינג עולם הזה ואיך הוא בנוי, כי היא יודעת יותר טוב מאיתנו. ודבר שני, היא מבוגרת, כך שמה יעזרו השיכנועים האלה? זה לא שהיא תביא ילדים לעולם מתישהוא בקרוב... והיא די סגורה על ההחלטה הזו, שלהביא ילדים זה לעשות עוול לילדים. קשה להניד בנאדם מהחלטה שכזו. אחרי שיצאנו מביתה של האישה, יצא לי לדבר עם איש בכיר מהקרן, בנאדם מדהים, וסיפרתי לו את מה שהאישה אמרה, כי זה השפיע עלי מאוד. והרגשתי כ"כ קטנה לעומתה, כ"כ לא מבינה, כ"כ חסרת אונים, לא יודעת מה להגיד ואיך להגיד את זה נכון... אם אפשר בכלל. הוא חייך חיוך צדדי ואמר: "את יודעת, עדי, התופעה הזו היא תופעה ידועה אצל ניצולי שואה. הרבה מהם לא היו מוכנים להביא ילדים, מאותה סיבה בדיוק. זה תסמין ידוע. אל תרגישי רע, אבל גם אל תנסי להבין. אני חושב, ומקווה למעשה, שלעולם לא נצטרך לדעת." והוא צדק. כשהוא אמר לי את זה, נזכרתי פעם במשהו שסבתא שלי ז"ל סיפרה לי: סבא שלי [בעלה] לא היה במחנה כלשהו, אבל הוא כן ראה מראות די מזעזעים, כי הוא היה ברומניה באותה התקופה, הוא היה בצבא רומניה ו... סיפור ארוך, שאני לא רוצה להיכנס אליו עכשיו. אז אמנם הוא לא ניצול שואה, אבל הוא בנאדם שאכן עבר הרבה בחיים, וראה דברים שלא נעים, במילה מאוד-מאוד-מאוד [
] עדינה, לראות. כשהוא התחתן עם סבתא שלי, ואת זה סבתא שלי סיפרה לי, אחד מהדברים הראשונים שהוא אמר, זה שהוא לא רוצה ילדים. בדיוק כמו ניצולת השואה המקסימה הזו שהייתי אצלה. "בשביל מה צריך להביא ילדים לעולם כה רע, מנוקר ואכזר?" הוא שאל. שאלה רטורית, כמובן. אבל סבתא שלי, שאמנם גם היא רעה דברים לא פחות מזעזעים [אתם יודעים, לחיות בגולה בתקופה שבה היא היתה חיה זה לא היה דבר קל במיוחד], שיכנעה אותו בסופו של דבר שאמנם יש צדדים רעים בעולם, אך אל לנו להתעלם מכל שאר הדברים הטובים והיפים לא פחות. בלעדי סבתא שלי, ששיכנעה את סבא שלי, אני לא הייתי פה. ואולי גם את, אתי. ואולי הרבה מכם, מהאנשים שקוראים את ההודעה הזו שלי. אז נכון, אתי, נכון שיש הרבה דברים רעים בעולם, כמו רעב, ועוני, ומחלות, ותאונות טיפשיות יותר או טיפשיות פחות, וכאב, ודמעות, ואובדן, ויגון... את לא צריכה לספר לנו. אנחנו, הנוער שחי במציאות הארצישראלית הנוקבת ובלה-בלה בלה. אבל אסור לשכוח את כל הדברים הכן טובים והכן יפים שיש בעולם הזה, שיש בחיים האלה. נדוש ככל שזה נשמע, אבל יש לא מעט כאלה: יש לך את פו הדוב שאת אוהבת נורא
ויש שמים כחולים יפים, ויש פרחים עם ריחות שלא מהעולם הזה, וכוכבים שנוצצים בלילה יחד עם הירח הגדול, ויש ספרים שעושים ללב לרעוד, וסרטים שגורמים לחשוב, ופרפרים שעפים וצחוקים ובדיחות פרטיות, וחיבוקים ואנשימים טובים [באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד
]. יש כל מיני דברים, פלצניים אולי, אבל אמיתיים שעושים המון טוב. ונכון שאולי, אם מעמידים אותם לצד כל הדברים האכזריים, הם מתקטנים ונעלמים, אבל... בכל זאת, אל תשכחי אותם, בסדר? אל תרצי להעלם, אל תשאפי לא להיות כאן יותר. אני לא אומרת שנוכל לשנות את העולם הזה, כי אנחנו לא, אבל לפחות את הפאקים הקטנים, או הגדולים, בחלקת העולם הפרטית הקטנה שלנו, אותם - אנחנו נוכל לשנות.
עד כאן מעולמה של התל-אביבית הפלצנית להיום
. אוהבת מלא }{ המשיגנע שלך.
