קורא ולא מאמין

קורא ולא מאמין

קראתי כרגע בהידוק רב את כל ההודעות בפורום ובתור בן נוער הומו מחוץ לארון אני פשוט נחרד... לא, לא עצמתי את העינים ואני יודע שזה מה שקורה לנו עם המשפחה. ולא, לי גם לא הייתה יציאה מהארון קלה. פשוט כל הודעה גרמה לי לבכות מחדש, ולצמרמורות בגוף שלא חשבתי שאני יגיע מלקרוא בפורום... בכל אופן, אני ממש מנסה להיכנס לראש של ההורים ולהבין אותם באמת שאני מנסה... איך הם לא רואים למה הם גורמים? זה פשוט מזעזע..ואני עברתי הכל גם בדיוק כמוכם...רק שאצלי מחצי צד עברתי את הבעיות. אמא שלי ממש חודש אחרי שיצאתי מהארון כבר קיבלה והיום היא האדם הקרוב לי ביותר בחיי... אבי לעומתה(הם גרושים), זרק אותי מהמכונית, שלח אותי לטיפולים, קילל אותי ולא ראה אותי כבר שנה וחודשיים...לאחר היציאה שלי חזרנו לדבר לתקופה של חודש אך גם זה נגמר ועבר...הוא לא יכול להבין אותי...בגללו עברתי תקופה מחרידה של אלכוהול, סמים, כאב עצמי הכולל לחתוך את עצמי והתעללות נפשית, הידרדרתי בכל דבר... והוא, הוא לא ראה כלום חוץ מהתווית הומו שכתובה לי על המצח כל פעפ שהביט בי... אתה מרחריד אותי אבא, ואפילו התואר אבא לא מגיע לך, היום אני כבר מספיק בוגר כדי להבין דברים שעשית לי, אבל אותי בחיים לא תבין, אתה פספסת את ההזדמנות שלך, ועכשיו אחרי יותר משנתיים שיצאתי מהארון ואתה לא היית פה אף פעם, בחיים לא תקבל את ההזדמנות שכל המשפחה מחכה לה. אני לא רוצה אותך בחיים שלי.
 

Yuval Y

New member
אם הייתי יכול, קודם לתת לך ../images/Emo24.gif

אני שמח שלפחות אמא שלך מקבלת אותך כמו שאתה, אבל לגבי טיב היחסים בינך לבין אבא שלך המצב מאוד מסובך... עד כמה שנראה לי, זה אתה שבחרת לשנוא את עצמך, לא לקבל את עצמך עד כדי כך שתפגע בעצמך, ואני לא נכנס כרגע לסיבות. זה נושא לשיחה אישית. אתה עדיין כועס על אבא שלך, עדיין מאשים אותו בהתעללות שלו בך, בהתעללות שלך בעצמך... אולי תנסה להפריד בין הדברים. זה שאבא שלך לא מקבל אותך, זה דבר אחד. זה שאתה התעללת בעצמך, זה דבר אחר... וזה מה שהכי כואב לי כאן. כי לעזאזל אם השאלה האם אבא שלך מקבל אותך או לא. מצידי, כשיש לי אפשרות להיות בזכות עצמי, כשאני מקבל את עצמי ויש לי חברים שמקבלים אותי ואני אותם, אז זה לא ממש עקרוני איך אחרים מקבלים אותי, גם אם הם ההורים שלי, ביחוד אם הם נכנסים לתוך מן תפקיד או דמות שיוצרים להם הפחד והאמונות האישיות, וכמו מפסיקים להיות אנשים אוהבים. אמא שלי מקבלת אותי כמו שאני, עם אבא שלי היו לי חיכוכים ועימותים, והייתה תקופה שהתעללתי בעצמי, מרוב שלא קיבלתי את עצמי וניסיתי להתאים את עצמי לציפיות של אחרים, ולא הרגשתי ראוי לאהבה. אולי תסכים איתי שזה לא רלוונטי כרגע שאבא שלך מביט בך ורואה "דמות של הומוסקסואל", כי כרגע זה לא אבא שלך אלא "דמות של הורה חרד" (הומופוב?) תשתדל כרגע לאהוב את עצמך, ולקבל אהבה מהיכן שאתה יכול, ועם הזמן לנסות להבין את אבא שלך, ואולי גם אבא שלך עם הזמן יוכל להבין אותך, ובייחוד את עצמו. באופן אישי, כשהייתי לראשונה בכנס השנתי של תהל"ה, חזרתי הביתה המום, מעצם זה שהיו שם הורים שמנסים באמת להתקרב לילדיהם.
יובל
 
למעלה