קוראת פה הרבה זמן

קוראת פה הרבה זמן

בין הצללים.עכשיו זה רשמי הבן שלי אובחן כבעל פסיכוזה-התקפים,בכי,מכות זה כבר שגרתי.אתמול סט הצלחות החדש נשבר על ידו הגוף שלי מלא מכות ונשיכות ממנו והידיים שלו עם נשיכות.אחת ההשערו לפריצת הפסיכוזה היא בגלל האנורקסיה הקשה של הבת שלי שגרה אתצנו בבית אחרי ששחרה את עצמה מאישפוז-עברה את גיל 18..הוא קרוב אליה ראה אותה מספר פעמים מתעלפת מובלת למיון במצב קשה מחוברת לצינורות.זה רק רבע סיבה אפילו לא סיבה שלמה אף אחד לא יודע מה קורה שם מה קורה איתו..ואני מתמוטטת ויש לי עוד ילדה קטנה שצרכה לעמוד בהתקפים שלו בצרחות ובמוות האיטי של הילדה הגדולה.בעלי ..לא מדבר איתי לא מוכן לטיפול זוגי למה זה מגיע לי?
 

אש אש

New member
באתי רק לשלוח חיבוק

הלוואי ויכולתי לעזור יותר מזה. אל תחיי עם זה בשתיקה זה קורה במשפחות הכי טובות תצעקי לעזרה מכל כיוון ושיהיה לך בהצלחה.
 
לא מגיע לאף אחד

וזה ממש סיוט מה שאת מספרת. נגד פסיכוזה יש תרופות טובות מאד כמעט ללא תופעות לואי, אני מקוה שהבן שלך בטיפול פסיכיאטרי והתחיל לקחת תרופות, אם לא, תזדרזו, גם הוא וגם אתם לא תצליחו לשרוד הרבה זמן במצב כזה. בקשר לבת הבכורה, אין לי מילים לעודד, זה פשוט נורא. את הילדה הקטנה אם אפשר לקחת לה בייביסיטר או משפחה שתוציא אותה לגינה ובילויים כדי שתהיה נוכחת כמה שפחות בבית בתקופה קשה זו. בקשר לבעלך, אין לי מושג למה הוא לא מדבר איתך, כנראה שגם הוא במצוקה גדולה, אולי כדאי לו להציע ללכת למספר שיחות עבור עצמו עם איש מקצוע? מקוה שתחזיקו מעמד, ואל תהססו לתת תרופות, ישנם אנשים שחוששים מתרופות, אבל ישנם מצבים קיצוניים כמו פסיכוזה שאין ברירה, וההבדל בין מטופל עם תרופות מתאימות לאדם חולה מאד הוא בין שמיים לארץ.
 

jinjetta

New member
מסכימה עם כל מילה של שיריתה

ורק רוצה להוסיף לגבי הבת הקטנה, שכדאי להסביר לה על המתרחש בגבול יכולת ההבנה שלה. אחרי הכל גם הילדים הקטנים מרגישים כשמשהו קורה בבית, ונסיונות להוציא אותה מחוץ לעניינים (מתוך דאגה כנה, ורצון למנוע ממנה את הכאב) עשויים לפגוע בה יותר. בהחלט לאפשר לה מקסימום של חיים רגועים, אבל לא להעלים ממנה את האמת (שוב, בגבולות יכולת ההבנה שלה ובהתאם לגילה). לגבי בעלך, אני מצטערת לקרוא שהוא לא מדבר איתך, וכמו שאמרה שיריתה, כנראה שגם הוא במצוקה גדולה (מי לא היה במצב שכזה..), וצריך לזכור שאנשים שונים מתמודדים באופן שונה עם בעיות בחיים. קשה לקבוע מה יותר טוב, כי עבור כל אחד יש טוב אחר. ובכל זאת, אל תתני לסירובו לייעוץ למנוע ממך ללכת לייעוץ שכזה. אם הוא לא רוצה, אין סיבה להכריח אותו, צריך לתת לו את הזמן שלו. מצטרפת להמלצה של שיריתה לא להמנע מתרופות, אבל גם להיות ערים להשפעה שלה, האם היא חיובית או לא. אחרי הכל, הרופאים פוגשים את הילד לזמן קצר, ואילו אתם נמצאים איתו כל הזמן. היו חזקים
 

מורןא

New member
למה זה מגיע לך יקרה...../images/Emo39.gif

השאלה הכי כואבת ומוכרת כל כך ... אני לא חושבת שיש סיבה בכלל למה זה קורה . אני מתחילה להבין שלדברים האלה אין סיבות. זה פשו קורה, כי מכל אלפיי הדברים שהחיים מזמנים לנו, הם מזמנים גם צרות וכאבים. אני לא יכולה להתחיל להבין מה את עוברת, ברור לי שילד חולה זה הדבר הכי קורע שיש. ברור שלילדך קשה מאד לראות את אחותו במצב כזה. בן כמה הוא? איך הוא מטופל? באמת שנשאר לי רק לחבק אותך ולאחוז בידך. זה לא מגיע לך!!!! מורןא
 

נ ת ה AA

New member
מצאי את החשיבות שלך../images/Emo42.gif

קשה לייעץ , יודעת אנכי באילו מקומות קשים הינך נמצאת.אני יכולה לעודד , לתמוך או לייעץ , אך אולי עלייך לדאוג לעצמך ? בעצם השינוי שיחול בך , סביבתך תשאב אוירה אחרת , גישה שונה ,וכל רמת התקשורת עשוייה להשתפר.אחכ , יהיה קל יותר להתחיל ולטפל במיקוד הבעיות. לטפל בעצמך , הוא לדעת על עצמה , אגודת סינגור בה את יכולה לברר מה מגיע לילדיך ,מבחינת חוקה וזכויות ,ומידע לכל שאלה בתחום בריאות הנפש. כמו כן , מתקיים פרוייקט " קשת " ,בו תוכלי ללמוד בשיטת הטיפול ההתנהגותי הקוגנטיבי,תכנית המתקיימת באוני תא ,בה בנוסף לתאוריה , לומדים מתאורי מקרה של המשתתפים , רובם ככולם עם אותן בעיות . וגם אם תהיי היחידה במשפחתך אשר תקחי חלק בלימוד הזה ,תיישמי אותו , וכל בני משפחתך יצאו נשכרים.אשמח להפנות אותך ספציפית . בהצלחה מאוד
 

שריד

New member
נורא להרגיש לבד במערכה...

אבל עכשיו כאשר יצאת מבין הצללים את לא לבד. ובאשר למצב החדש מצאתי משהו באתר אחר שאולי יעזור ברגעים האלו... אנו יכולים להיות האדם היחיד בעולם, אך אנו יכולים גם להיות העולם עבור אדם יחיד. (www.kryon.org) כרגע עבור הבן שלך את כל העולם... בהשתתפות שריד
 
אוי אמא...

אני כל כך מצטערת בשבילך. זה נשמע שאת ממש לבד מול שני דברים ענקיים שקורים לילדייך שלך, בשר מבשרך... גם לי יש אמא, וגם אני פגעתי בה נורא - כמובן שלא בכוונה. אשמח להיות לך לעזר. אשמח לשמוע, להציע הצעות. אני חולת סכיזופרניה (מסוג סכיזו-אפקטיב) ומטופלת שנים בכדורים. עברתי אישפוזים רבים, לקחתי מיליון ואחת תרופות ואפילו קיבלתי טיפולי חשמל. אם תרצי להתייעץ: אשמח. כיום אני בתהליך שיקומי מזה שנה, מרגישה מצויין וכולי אנרגיה מחודשת שאותה תכננתי להפנות אל קהילתי חסרת המילים והמנהיגים, ומשפחתוניו הן חלק מן הקהילה. אני מופיעה כאן כ"לילות שלנו" או "קרפד לנצח". אם תפני אליי ישירות אשמח להיות כאן. תיהיי חזקה בשבילם, וקום כל בשביל עצמך אחרת כוחותייך ייגמרו. שנה טובה!
 
סכיזו אפקטיב, למורןא

סכיזו-אפקטיב היא סוג של הפרעה ממשפחת הסכיזופרניה. אחים לה הסכיזופרניה הפרנואידית, סכיזו-סימפל ועוד. סכיזו-ככל סכיזופרניה. הפרעה הגורמת לבעיית הבחנה בן דמיון למציאות שיכולה להתבטא ב"קולות", הזיות וכד'. אפקטיב - מאד דומה למאניה דיפרסיה אבל "בקטן". שינויים קיצוניים במצב הרוח, לעיתם עד דיכאון פסיכוטי או מאניה פסיכוטית. קשה לאיבחון. שנים הובחנתי כמאניה-דיפרסיבית (פדיחות של המערכת) ובעלת הפרעת אישיות גבולית (זה עדיין תופס...). מאז שאני מקבלת את הטיפול התרופתי הנכון אני בנאדם חדש!!! אשמח לסייע בכל שאלה!!! שימי לב: איחלת לי צום קל. אז ככה: על פי פסיקה רבנית (למי שנוטה לדת) מותר לחולה נפש לאכול ביום כיפור כיוון שאת רוב התרופות הפסיכיאטריות יש לקחת על בטן מלאה ובכל מקרה עם מים. על פי פסיקת הרופאים, חייב חולה הנפש לאכול ביום כיפור!! צום קל למתמודדים!!
 

מורןא

New member
ראית את הסרט נפלאות התבונה?

סרט פשוט מקסים... התפעלתי מדרך ההתמודדדות של ג'ון נאש בסופו של דבר עם כל ההזיות שהיו לו. ממש אהבתי !!!! לגבי הצום,האמת שאני לא צמה, מודה יש לי חשבון לא סגור עם אלוהים :)
 
אחלה סרט

מייצג בצורה נעימה את ההפרעה, אך כמובן שיוצר "קל לעיכול" וזה יופי, כי ככה הוא פונה לכמה שיותר אנשים בלי להפחיד. תעזבי אותך מחשבונות עם אלוהים. אלוהים, אם הוא באמת שם, לא מעמיד אותנו בנסיונות שאין לנו את הכח להתמודד איתם. סמכי עליו...(ועליי). :)
 

מורןא

New member
המממממ......

יש גבול גם לניסונות שהוא מנסה להעמיד אותי בהם. יש מצבים שבא לך להגיד לו - תעזוב אותי כבר במנוחה... אבל אולי הוא בכלל לא שם באמת :) מורןא
 
../images/Emo105.gifאנחנו אף פעם לא נדע

לא נראה לי שנדע פעם אם הוא שם או לא... תאמיני לי שגם אני הרמתי ידיים מול ההתמודדיות. אמרו לשים בו את מבטחי. אני שמה בי!
 
למעלה