קוראים לזה נוסטלגיה?
או סתם געגועים מלנכוליים כאלה, לריח הגשם של פעם, לשעות הרבות שבילינו ברחוב במשחקים עם חברי אמת כאלה? למגע של אבא - כף יד חמה ורחבה שבתוכה מרגישים את הבטחון והאהבה? לאדמה שהעלתה ריחות צעירים, לקולות של פעם, לשירים האלה שרק מושמעים בטעות היום וכבר הדמעות מתחילות לטפס במעלה הגרון ופוחדות לברוח מהעיניים? איך מגדירים נוסטלגיה בנימה צחקנית כזאת מבלי להיעצב על כל הדברים שהיו ולא יחזרו עוד לעולם? לשמיכת הפוך הזאת שמכסה בשעות שישי אחרי הצהריים את האפרוריות של החורף ונותנת לשבת ריח וטעם שונים כל כך... איך אפשר לקרוא לנוסטלגיה מבלי לשמוע את אמא אומרת "מאמינקה שלי" ולא לבכות? שישי אחר. שישי של געגוע.
או סתם געגועים מלנכוליים כאלה, לריח הגשם של פעם, לשעות הרבות שבילינו ברחוב במשחקים עם חברי אמת כאלה? למגע של אבא - כף יד חמה ורחבה שבתוכה מרגישים את הבטחון והאהבה? לאדמה שהעלתה ריחות צעירים, לקולות של פעם, לשירים האלה שרק מושמעים בטעות היום וכבר הדמעות מתחילות לטפס במעלה הגרון ופוחדות לברוח מהעיניים? איך מגדירים נוסטלגיה בנימה צחקנית כזאת מבלי להיעצב על כל הדברים שהיו ולא יחזרו עוד לעולם? לשמיכת הפוך הזאת שמכסה בשעות שישי אחרי הצהריים את האפרוריות של החורף ונותנת לשבת ריח וטעם שונים כל כך... איך אפשר לקרוא לנוסטלגיה מבלי לשמוע את אמא אומרת "מאמינקה שלי" ולא לבכות? שישי אחר. שישי של געגוע.