קוראים לה מאיה
היא נמוכה, רק מטר חמישים לערך וכל הזמן מחייכת.
מחייכת וזוהרת ויש מבט שובב בעיניה שאיני יודע פשרו.
והיא השכנה שלי, רק קיר מפריד בין סלון ביתי לסלון ביתה בבית החד קומתי שלנו.
התאהבתי בה ממש כאשר מחלון ביתי עקבתי אחריה כאשר ניכשה את העשבים מגינתה ביום קיץ חם, לבושה במכנס קצר וגופיית טריקו לבנה ודקיקה הגדולה מעט עליה.
ממקום המצאי לא יכולתי שלא לראות את קימוריה שהבד הלבן נדבק אליהם בזיעתה ומבעד לבד הדקיק שרק נדמה כי הוא מכסה גופה ניתן לראות בבירור את שדיה, את אודם פטמותיה שלמרות החום היו בולטות, אולי בגלל ליטוף הבד בהן.
כאשר היה לי מזל והיא התכופפה מעט למשוך בעשב כזה או אחר הייתה הגופייה נפרדת מגופה ומבעד למחשוף הענק שנוצר נצצו לנגד עיני שדיה במלוא תפארתם, מתנודדים ורועדים מעט עם תנועות גופה ואני דמיינתי כי אודם פטמותיה משול לשני אורות אדומים המזמינים אותי אליה.
וכך נולד לו מבלי שאזמנו החלום, אותו אני הוזה בשעת כושר.
יש לילות בהם אני שוכב עירום על גבי, מדמיין אותה באה אלי, עירומה כביום הוולדה, מחייכת את חיוכה המקסים, הממיס ולא אומרת דבר, כורעת בין שתי רגלי הפשוקות, חופנת את אשכי ומנשקת את איברי שכבר מזמן התעורר לו ועוטפת אותו בשפתיה הבשרניות.
ראשה נע מעלה מטה ושפתותיה החובקות את הזין שלי ביניהם מלטפות בו מן המסד ועד קצה הכיפה, אצבעותיה משחקות באשכיי, מלטפות במסלול שמן השקיק ומטה אל תוך ישבני, עד שבעת ובעונה אחת שפתותיה נעות על איברי, אצבעה נעה לאיטה בתוכי, הולכת וכובשת את ישבני עד שכולה נטועה עמוק בי לנגוע בנקודות סמויות שאין כמותן.
היא לא מביטה בי כמעט, כל תשומת לבה היא אל מעשיה בי, רק גניחות העונג הבאות מגרוני גורמות לה מדי פעם להסתכל אל עיני, לחייך ולהמשיך במעשיה בי.
ולפתע היא קמה ממרבצה בין רגלי ומתיישבת עלי, היא כל כך רטובה, באחת מכוונות את איברי אל מול ערוותה המטפטפת ויורדת לאיטה, שפתיי כוסה מביאות בי את נפלאות העונג שלפני כן העניקו לי שפתי פיה.
ואני אוחז בשדיה, "כן, כן, נפלא", אני לוחש והיא דוהרת עלי מעלה מטה בקצב הולך וגובר, דגדגן ענקי צומח מבין קפליה והוא זוכה לליטופי אחת מידיה ואני חש אותה הולכת ונוטפת, זרם חם וריחני נובע מתוכה, גולש על איברי, מכסה א אשכיי וזולג בחריץ ישבני עד שנספג בסדין המיטה.
"את כל כך נהדרת" אני לוחש בהזיית עונג התשוקה המתמלאת בגופי ומושך אותה אלי ושכנתי נשכבת עלי, גופה לכל אורכו על גופי, רגליה נצמדות זו לזו בחוזקה לתת חיבוק חזק בזקפתי הכלואה בתוכה, ברגלי אני חובק אותה מעל ישבנה, כאילו אומר לה שלא תעז לשנות את הרגע.
"תמלא אותי, עכשיו", מהדהדות מילותיה במוחי הקודח בעודה מחליקה עצמה עלי בקצב הסמבה ואיני יכול להתאפק עוד, פעימות זרעי ניתזות ממני בחוזקה, משלהבות את נפשי ברגע הפורקן, אני חש כיצד פי טבעתי מתכווץ פנימה כאילו הוא חלק מן המנגנון הבא לדחוף את נוזליי חזק יותר ורחוק יותר ממני והלאה וכל פעימה שכזו מעצימה את עונג התאווה ומעשה האהבה יותר ויותר.
ופתאום היא נעלמת, אני לבדי, לבי דופק בטירוף, גופי מזיע, טיפות רבות לבנבנות מכסות את בטני, אפילו את חזי, מפשעתי חלקלקה כולה מן הנוזל הלבנבן ואיברי לאיטו מתכווץ בכף ידי, יורד משיאו אל צניעותו הרכרוכית.
מעבר לקיר אני שומע קולות, מאיה שכנתי אוהבת לאפות בלילות כשהיא שרה שירים באיטלקית ואני יודע כי אין כמו הרגע הזה לשמש כתפאורה קולית לחוויה שנולדה והתגשמה ונמוגה.
עד לפעם הבאה ....
היא נמוכה, רק מטר חמישים לערך וכל הזמן מחייכת.
מחייכת וזוהרת ויש מבט שובב בעיניה שאיני יודע פשרו.
והיא השכנה שלי, רק קיר מפריד בין סלון ביתי לסלון ביתה בבית החד קומתי שלנו.
התאהבתי בה ממש כאשר מחלון ביתי עקבתי אחריה כאשר ניכשה את העשבים מגינתה ביום קיץ חם, לבושה במכנס קצר וגופיית טריקו לבנה ודקיקה הגדולה מעט עליה.
ממקום המצאי לא יכולתי שלא לראות את קימוריה שהבד הלבן נדבק אליהם בזיעתה ומבעד לבד הדקיק שרק נדמה כי הוא מכסה גופה ניתן לראות בבירור את שדיה, את אודם פטמותיה שלמרות החום היו בולטות, אולי בגלל ליטוף הבד בהן.
כאשר היה לי מזל והיא התכופפה מעט למשוך בעשב כזה או אחר הייתה הגופייה נפרדת מגופה ומבעד למחשוף הענק שנוצר נצצו לנגד עיני שדיה במלוא תפארתם, מתנודדים ורועדים מעט עם תנועות גופה ואני דמיינתי כי אודם פטמותיה משול לשני אורות אדומים המזמינים אותי אליה.
וכך נולד לו מבלי שאזמנו החלום, אותו אני הוזה בשעת כושר.
יש לילות בהם אני שוכב עירום על גבי, מדמיין אותה באה אלי, עירומה כביום הוולדה, מחייכת את חיוכה המקסים, הממיס ולא אומרת דבר, כורעת בין שתי רגלי הפשוקות, חופנת את אשכי ומנשקת את איברי שכבר מזמן התעורר לו ועוטפת אותו בשפתיה הבשרניות.
ראשה נע מעלה מטה ושפתותיה החובקות את הזין שלי ביניהם מלטפות בו מן המסד ועד קצה הכיפה, אצבעותיה משחקות באשכיי, מלטפות במסלול שמן השקיק ומטה אל תוך ישבני, עד שבעת ובעונה אחת שפתותיה נעות על איברי, אצבעה נעה לאיטה בתוכי, הולכת וכובשת את ישבני עד שכולה נטועה עמוק בי לנגוע בנקודות סמויות שאין כמותן.
היא לא מביטה בי כמעט, כל תשומת לבה היא אל מעשיה בי, רק גניחות העונג הבאות מגרוני גורמות לה מדי פעם להסתכל אל עיני, לחייך ולהמשיך במעשיה בי.
ולפתע היא קמה ממרבצה בין רגלי ומתיישבת עלי, היא כל כך רטובה, באחת מכוונות את איברי אל מול ערוותה המטפטפת ויורדת לאיטה, שפתיי כוסה מביאות בי את נפלאות העונג שלפני כן העניקו לי שפתי פיה.
ואני אוחז בשדיה, "כן, כן, נפלא", אני לוחש והיא דוהרת עלי מעלה מטה בקצב הולך וגובר, דגדגן ענקי צומח מבין קפליה והוא זוכה לליטופי אחת מידיה ואני חש אותה הולכת ונוטפת, זרם חם וריחני נובע מתוכה, גולש על איברי, מכסה א אשכיי וזולג בחריץ ישבני עד שנספג בסדין המיטה.
"את כל כך נהדרת" אני לוחש בהזיית עונג התשוקה המתמלאת בגופי ומושך אותה אלי ושכנתי נשכבת עלי, גופה לכל אורכו על גופי, רגליה נצמדות זו לזו בחוזקה לתת חיבוק חזק בזקפתי הכלואה בתוכה, ברגלי אני חובק אותה מעל ישבנה, כאילו אומר לה שלא תעז לשנות את הרגע.
"תמלא אותי, עכשיו", מהדהדות מילותיה במוחי הקודח בעודה מחליקה עצמה עלי בקצב הסמבה ואיני יכול להתאפק עוד, פעימות זרעי ניתזות ממני בחוזקה, משלהבות את נפשי ברגע הפורקן, אני חש כיצד פי טבעתי מתכווץ פנימה כאילו הוא חלק מן המנגנון הבא לדחוף את נוזליי חזק יותר ורחוק יותר ממני והלאה וכל פעימה שכזו מעצימה את עונג התאווה ומעשה האהבה יותר ויותר.
ופתאום היא נעלמת, אני לבדי, לבי דופק בטירוף, גופי מזיע, טיפות רבות לבנבנות מכסות את בטני, אפילו את חזי, מפשעתי חלקלקה כולה מן הנוזל הלבנבן ואיברי לאיטו מתכווץ בכף ידי, יורד משיאו אל צניעותו הרכרוכית.
מעבר לקיר אני שומע קולות, מאיה שכנתי אוהבת לאפות בלילות כשהיא שרה שירים באיטלקית ואני יודע כי אין כמו הרגע הזה לשמש כתפאורה קולית לחוויה שנולדה והתגשמה ונמוגה.
עד לפעם הבאה ....
