קופר, תרגיש טוב !
- פותח הנושא inzaghi
- פורסם בתאריך
AlonHaramati
New member
../images/Emo101.gifהחלמה מהירה אורי.../images/Emo101.gif
מצבו של אורי../images/Emo57.gif
אז ככה דיברתי עם אמא של אורי וזה מה שהיא סיפרה לי אורי ביצע נחיתה לא מוצלחת ושבר את אחת העצמות בכף הרגל העצם נקראת נביקולר (Nevicular) הוא עבר ניתוח ועכשיו הוא בביה"ח בניוזילנד בשיחה שקימתי עם פיזיוטרפיסטית על פגיעה שכזאת היא אמרה שלוקח עד כשנה להחלים לגמרי משבר כזה, כרגע אורי מגובס ברגל למי שרוצה לעודד אפשר לשלוח SMSים ל 0064211090710 לפלפון שלו או להתקשר (רק קחו בחשבון את הפרשי השעות)
אז ככה דיברתי עם אמא של אורי וזה מה שהיא סיפרה לי אורי ביצע נחיתה לא מוצלחת ושבר את אחת העצמות בכף הרגל העצם נקראת נביקולר (Nevicular) הוא עבר ניתוח ועכשיו הוא בביה"ח בניוזילנד בשיחה שקימתי עם פיזיוטרפיסטית על פגיעה שכזאת היא אמרה שלוקח עד כשנה להחלים לגמרי משבר כזה, כרגע אורי מגובס ברגל למי שרוצה לעודד אפשר לשלוח SMSים ל 0064211090710 לפלפון שלו או להתקשר (רק קחו בחשבון את הפרשי השעות)
לצערי הרב ומנסיוני האישי המר
רוב הצרות שלי בחיים הן מהעצם המזויינת הזו. הנביקולר היא עצם ניבזית שנמצאת בשורש כף הרגל וזמן ההחלמה שלה ארוך בצורה משמעותית ביותר מאשר כל עצם אחרת. אצלי זה הגיע כמעט לשנתיים, מה גם שעצם האיחוי זה לא הכל , הכאב לפחות אצלי נשאר לנצח ולא עובר. איך אני מעודד הא ??? קופר אחי תתעודד אתה צעיר וחזק , זה יעבור.
רוב הצרות שלי בחיים הן מהעצם המזויינת הזו. הנביקולר היא עצם ניבזית שנמצאת בשורש כף הרגל וזמן ההחלמה שלה ארוך בצורה משמעותית ביותר מאשר כל עצם אחרת. אצלי זה הגיע כמעט לשנתיים, מה גם שעצם האיחוי זה לא הכל , הכאב לפחות אצלי נשאר לנצח ולא עובר. איך אני מעודד הא ??? קופר אחי תתעודד אתה צעיר וחזק , זה יעבור.
שלום לכל המעודדים
כמו שעדי כתב – אורי נותח בכף הרגל וחיברו לו את 2 חלקי העצם. כרגע הוא עדיין בבית חולים ואמור להשתחרר בימים הקרובים. בתכנון – זוג ישראלים מקסימים שקוראים להם איה ושי הזמינו אותו לגור אצלם בעיר כרייסצ'רץ' שבאי הדרומי של ניו-זילנד. אחרי שיגיע אליהם - הוא יחליט אם לחזור לארץ או להשאר לתקופת החלמה בכרייסצ'רץ' (חודש וחצי בגבס, 6 חודשים בלי "אקסטרימים", וזה בהנחה שהריפוי ילך חלק...) כרגע הוא לא ליד מחשב, אז מי שיוצר איתו קשר לפלאפון – נא לקחת בחשבון זמנים: שעה אחת פחות ועוד 12 שעות (אם פה 2 בצהריים אז אצלו 1 באמצע הלילה). SMS-ים אפשר גם בעברית. אני בטוחה שכשהוא ירגיש טוב יותר הוא יעלה על הרשת. אילת, אחות של אורי. נ.ב.: ערן – שברת את העצם הזו ואתה יכול לצנוח היום?
כמו שעדי כתב – אורי נותח בכף הרגל וחיברו לו את 2 חלקי העצם. כרגע הוא עדיין בבית חולים ואמור להשתחרר בימים הקרובים. בתכנון – זוג ישראלים מקסימים שקוראים להם איה ושי הזמינו אותו לגור אצלם בעיר כרייסצ'רץ' שבאי הדרומי של ניו-זילנד. אחרי שיגיע אליהם - הוא יחליט אם לחזור לארץ או להשאר לתקופת החלמה בכרייסצ'רץ' (חודש וחצי בגבס, 6 חודשים בלי "אקסטרימים", וזה בהנחה שהריפוי ילך חלק...) כרגע הוא לא ליד מחשב, אז מי שיוצר איתו קשר לפלאפון – נא לקחת בחשבון זמנים: שעה אחת פחות ועוד 12 שעות (אם פה 2 בצהריים אז אצלו 1 באמצע הלילה). SMS-ים אפשר גם בעברית. אני בטוחה שכשהוא ירגיש טוב יותר הוא יעלה על הרשת. אילת, אחות של אורי. נ.ב.: ערן – שברת את העצם הזו ואתה יכול לצנוח היום?
האמת כן
שברתי את העצם הזו ועוד כמה עשרות אחרות אבל הודות לאל ולמנתחים שלי אני עשיתי מאז קרוב לאלף צניחות ככה שיש לקופר עתיד זה לא שחור כמו שזה נראה בהתחלה הכל יסתדר רק שבמקרה הזה זה לוקח קצת זמן. רק בריאות ערן נ.ב רק דרך אגב לא מעט רופאים בכירים שראו את צילומי הרנטגן שלי אחרי התאונה טענו שלא אדרוך יותר על הרגל לעולם.אז גם אותם לא צריך לקחת יותר מדי ברצינות.
שברתי את העצם הזו ועוד כמה עשרות אחרות אבל הודות לאל ולמנתחים שלי אני עשיתי מאז קרוב לאלף צניחות ככה שיש לקופר עתיד זה לא שחור כמו שזה נראה בהתחלה הכל יסתדר רק שבמקרה הזה זה לוקח קצת זמן. רק בריאות ערן נ.ב רק דרך אגב לא מעט רופאים בכירים שראו את צילומי הרנטגן שלי אחרי התאונה טענו שלא אדרוך יותר על הרגל לעולם.אז גם אותם לא צריך לקחת יותר מדי ברצינות.
הרגע הערתי אותו (מניאק אני)
אין מה לחדש ממה שאיילת ואטקין אמרו לגבי המצב הבריאותי. אני יכול לתת קצת פרטים על התאונה - שטח הנחיתה נמצא בגובה 1400 רגל מעל פני הים ולכן אורי, בצניחה הראשונה שלו שם, לא היה מוכן לטיסה כ"כ מהירה של החופה, הוא בלם מעט מאוחר מדי ולא הספיק למשוך את ההגאים ממש עד הסוף ולכן הנחיתה הקשה. עכשיו הוא די מבואס (מן הסתם) אבל סה"כ יודע שיכל היה להיות יותר גרוע ולוקח את זה באיזי. כמו שרשמה איילת, היום הוא יוצא מבית חולים, ויחליט בימים הקרובים אם להעביר את ההחלמה שם או לחזור אלינו בהקדם. מוסר ד"ש לכולם ומודה על ההתעניינות
אין מה לחדש ממה שאיילת ואטקין אמרו לגבי המצב הבריאותי. אני יכול לתת קצת פרטים על התאונה - שטח הנחיתה נמצא בגובה 1400 רגל מעל פני הים ולכן אורי, בצניחה הראשונה שלו שם, לא היה מוכן לטיסה כ"כ מהירה של החופה, הוא בלם מעט מאוחר מדי ולא הספיק למשוך את ההגאים ממש עד הסוף ולכן הנחיתה הקשה. עכשיו הוא די מבואס (מן הסתם) אבל סה"כ יודע שיכל היה להיות יותר גרוע ולוקח את זה באיזי. כמו שרשמה איילת, היום הוא יוצא מבית חולים, ויחליט בימים הקרובים אם להעביר את ההחלמה שם או לחזור אלינו בהקדם. מוסר ד"ש לכולם ומודה על ההתעניינות
שונא תחקירים. בעיקר אם הם שלי...
רוב מה שרציתם בטח לדעת כבר קיים פה. אבל בכל זאת: צניחה הראשונה שלי בנ"ז. חופה: סייבר2 150. רוח: דרום מערבית חלשה כשעלינו, אפסית כשנחתנו(!!!). גובה הDZ: בערך 1300 רגל מעל פני הים (!!!). אזור הנחיתה: דשא שבקצהו גדר, ובגלל שראיתי שאין לי שום רוח מולי ויש מצב להגיע לגדר, העדפתי לנחות טיפה ימינה מהדשא. ונחתתי כמה מטרים ממנו בתוך שדה של אבנים (מה שאנשים בDZ טענו שהשפיע על אופי הפגיעה. שיהיה). כשטסתי מעל המועדון, ראיתי שאין רוח והבנתי שזה כנראה יטוס. אבל פשוט לא הבנתי כמה מהר זה הולך לטוס. ותאמינו לי, 10 -15 מטר מעל לפני הקרקע, זה טס - מה זה טס?! טס כמו נינג'ה!!! בשניות האלה כשאני כבר קרוב לקרקע, אני מעריך שחטפתי איזשהו שוק שבגללו בלמתי באופן יחסית רגיל ולא נתתי ברקס מיוחד - מה שהביא את הקרקע קרוב משחשבתי אל תוך הרגליים שלי. הרי גם בגובה שבו התחלתי לבלום, אם הייתי בולם במכה ומוריד הגאים עד למטה, אולי עדיין הייתי מצליח לתת פלייר מסויים - אבל פשוט לא הגעתי לאותו פלייר והקרקע הקדימה אותי. פשוט המשכתי לטוס לתוכה... הדבר הראשון שפגע בקרקע זה הרגל, ואחריה כנראה התגלגלתי ונפגעו גם הברך הכתף ואולי גם הראש. איך אני יודע על הראש? כי שנייה אחרי שנשענתי על המרפקים והתחלתי לצעוק באנגלית ניוזילנדית עילגת שאני לא מאמין שזה קורה לי ואיזה חרא, ראיתי את הסטילס שלי (350D/ REBEL XT!!) שוכבת על הרצפה 5 מטר ממני, הפוכה על הראש ומסתכלת עלי. היא כבר לא הייתה על הקסדה. ואם זה לא הספיק, בדיוק שמעתי את הPC101E שלי מצפצפת על הקסדה כאילו יש לה איזה ERROR, ו 5 דקות אח"כ, כשכבר התחילו לחבוש אותי, מישהו הביא לי לראות את העדשה הרחבה של הוידאו שהוא מצא לא רחוק משם. מוי כיף! ניפצתי בשנייה אחת חלום שהיה לי ובנה לעצמו סרטים בראש בחודש האחרון, לגבי כל השנה הקרובה, וניפצתי לי את העצם ברגל, וניפצתי את שתי המצלמות שלי. אין לי מושג אמיתי לגבי כל הציוד, כי עוד לא ראיתי אותו מאז. הוא לא איתי. אבל אני אנסה להשיג לינק של מצלמה חיצונית שצילמה את זה קורה (יש כזו). תפרו לי את החור בברך (לדעתי הדבר היחידי שהיה משתנה אם הייתי נוחת בדשא), הזמן העביר את המכות היבשות בכתף ובצוואר, שכבתי 4 ימים בבי"ח, נתנו לנפיחות ברגל לרדת, ואז ניתחו בה את עצם הנביקולר והכניסו בה בורג שישאר שם בשאיפה לתמיד. עכשיו אני מגובס לעוד 6 שבועות, ואז מתחיל שיקום של קצת פיזיו והרבה רצון טוב של כמה חודשים. אני לא מאחל גם לגדולים שבשונאי את התסכול של היומיים הראשונים אחרי התאונה, אבל עכשיו מצבי הנפשי בהחלט הרבה יותר טוב, ואני שמח ומאושר לדעת שיש המון חבר'ה טובים ומשפחה מדהימה, שדואגים ומתקשרים ושולחים הודעות. אין לכם מושג כמה שזה משמח ועושה את היום להרבה יותר נעים!!! אז תודה לכולכם!!!! כאמור היום יצאתי מבהי"ח והגעתי לכרייסטצ'רץ', ואחליט בימים/ שבועות הקרובים אם אני חותך פה הכל וחוזר להחלים בארץ, או מחלים קצת פה וממשיך לטייל. אני אעדכן... זהו, הגבס שלי הוא בצבע סגול; כמו החופה. וכן - ודאי שאני בחרתי את הצבע, זה הרי נורא משמעותי. סגירת מעגלים בלה בלה בלה... מתגעגע וחולה על כולכם! אורי.
רוב מה שרציתם בטח לדעת כבר קיים פה. אבל בכל זאת: צניחה הראשונה שלי בנ"ז. חופה: סייבר2 150. רוח: דרום מערבית חלשה כשעלינו, אפסית כשנחתנו(!!!). גובה הDZ: בערך 1300 רגל מעל פני הים (!!!). אזור הנחיתה: דשא שבקצהו גדר, ובגלל שראיתי שאין לי שום רוח מולי ויש מצב להגיע לגדר, העדפתי לנחות טיפה ימינה מהדשא. ונחתתי כמה מטרים ממנו בתוך שדה של אבנים (מה שאנשים בDZ טענו שהשפיע על אופי הפגיעה. שיהיה). כשטסתי מעל המועדון, ראיתי שאין רוח והבנתי שזה כנראה יטוס. אבל פשוט לא הבנתי כמה מהר זה הולך לטוס. ותאמינו לי, 10 -15 מטר מעל לפני הקרקע, זה טס - מה זה טס?! טס כמו נינג'ה!!! בשניות האלה כשאני כבר קרוב לקרקע, אני מעריך שחטפתי איזשהו שוק שבגללו בלמתי באופן יחסית רגיל ולא נתתי ברקס מיוחד - מה שהביא את הקרקע קרוב משחשבתי אל תוך הרגליים שלי. הרי גם בגובה שבו התחלתי לבלום, אם הייתי בולם במכה ומוריד הגאים עד למטה, אולי עדיין הייתי מצליח לתת פלייר מסויים - אבל פשוט לא הגעתי לאותו פלייר והקרקע הקדימה אותי. פשוט המשכתי לטוס לתוכה... הדבר הראשון שפגע בקרקע זה הרגל, ואחריה כנראה התגלגלתי ונפגעו גם הברך הכתף ואולי גם הראש. איך אני יודע על הראש? כי שנייה אחרי שנשענתי על המרפקים והתחלתי לצעוק באנגלית ניוזילנדית עילגת שאני לא מאמין שזה קורה לי ואיזה חרא, ראיתי את הסטילס שלי (350D/ REBEL XT!!) שוכבת על הרצפה 5 מטר ממני, הפוכה על הראש ומסתכלת עלי. היא כבר לא הייתה על הקסדה. ואם זה לא הספיק, בדיוק שמעתי את הPC101E שלי מצפצפת על הקסדה כאילו יש לה איזה ERROR, ו 5 דקות אח"כ, כשכבר התחילו לחבוש אותי, מישהו הביא לי לראות את העדשה הרחבה של הוידאו שהוא מצא לא רחוק משם. מוי כיף! ניפצתי בשנייה אחת חלום שהיה לי ובנה לעצמו סרטים בראש בחודש האחרון, לגבי כל השנה הקרובה, וניפצתי לי את העצם ברגל, וניפצתי את שתי המצלמות שלי. אין לי מושג אמיתי לגבי כל הציוד, כי עוד לא ראיתי אותו מאז. הוא לא איתי. אבל אני אנסה להשיג לינק של מצלמה חיצונית שצילמה את זה קורה (יש כזו). תפרו לי את החור בברך (לדעתי הדבר היחידי שהיה משתנה אם הייתי נוחת בדשא), הזמן העביר את המכות היבשות בכתף ובצוואר, שכבתי 4 ימים בבי"ח, נתנו לנפיחות ברגל לרדת, ואז ניתחו בה את עצם הנביקולר והכניסו בה בורג שישאר שם בשאיפה לתמיד. עכשיו אני מגובס לעוד 6 שבועות, ואז מתחיל שיקום של קצת פיזיו והרבה רצון טוב של כמה חודשים. אני לא מאחל גם לגדולים שבשונאי את התסכול של היומיים הראשונים אחרי התאונה, אבל עכשיו מצבי הנפשי בהחלט הרבה יותר טוב, ואני שמח ומאושר לדעת שיש המון חבר'ה טובים ומשפחה מדהימה, שדואגים ומתקשרים ושולחים הודעות. אין לכם מושג כמה שזה משמח ועושה את היום להרבה יותר נעים!!! אז תודה לכולכם!!!! כאמור היום יצאתי מבהי"ח והגעתי לכרייסטצ'רץ', ואחליט בימים/ שבועות הקרובים אם אני חותך פה הכל וחוזר להחלים בארץ, או מחלים קצת פה וממשיך לטייל. אני אעדכן... זהו, הגבס שלי הוא בצבע סגול; כמו החופה. וכן - ודאי שאני בחרתי את הצבע, זה הרי נורא משמעותי. סגירת מעגלים בלה בלה בלה... מתגעגע וחולה על כולכם! אורי.
לאורי ושאר הפצועים....../images/Emo184.gif
אני כעת בשבוע השמיני לאחר התאונה שלי והניתוח הראשון.אני זוכר שבימים הראשונים הייתי כל כך מבואס ששום דבר לא יכל לשכנע אותי שאהיה בסדר,וכל מיני חכמולוגים סיפרו לי סיפורי זוועה של "חבר שלי היה לו את זה ו-10 שנים אחרי עדין לא מסוגל לעסוק בספורט"... אל תקשיבו לאף אחד חוץ מלגוף שלכם !!!! (ואולי לאיזה אורטופד מומחה או שניים). בשלב ראשון,לא משנה מה אומרים,אנחנו מרגישים חרא וכל עולמנו חרב ולא משנה מילות עידוד...ההרגשה נשארת...וזה בסדר,לבן אדם מותר "להתאבל" ולעכל את מצבו בקצב שלו. אני אישית,החלטתי (אחרי שיצאתי מהדיכאון הראשוני) שלא ייקח לי יום אחד יותר ממה שצריך לחזור לעצמי.חזרתי לעבודה כבר שבוע וחצי לאחר הניתוח (פעמיים אפילו הגעתי ברכבת,פעם מתוכם אמנם השתטחתי על הרציף) ודאגתי להיות כמה שיותר פעיל כל הזמן.לא נתתי לאף אחד לעזור לי,לא בדברים הקטנים ולא בדברים הגדולים. מאז שהורידו את הגבס לפני שבועיים,התחלתי מיד פיזיותרפיה אינטנסיבית (3-4 פעמים בשבוע)...אמנם אסור לי לדרוך דריכה מלאה על הרגל עד הניתוח הבא (ביום ראשון הקרוב) אבל אני מרגיש כמו פנתר...חזרתי לנהוג ואתמול דיוושתי על אופניים סטטיות בפעם הראשונה מאז התאונה...התערבתי אם הפיזיותרפיסט שעד סוף שבוע הבא אני זורק את הקביים.אפילו כאבים אין לי! בקיצור...עזבו את כל התסריטים השחורים,את כל החכמולוגים שמנסים להפחיד אתכם...מרגע התאונה והלאה,הדרך רק למעלה !!!הכל עניין של רצון! החלמה מהירה |סיוע
אני כעת בשבוע השמיני לאחר התאונה שלי והניתוח הראשון.אני זוכר שבימים הראשונים הייתי כל כך מבואס ששום דבר לא יכל לשכנע אותי שאהיה בסדר,וכל מיני חכמולוגים סיפרו לי סיפורי זוועה של "חבר שלי היה לו את זה ו-10 שנים אחרי עדין לא מסוגל לעסוק בספורט"... אל תקשיבו לאף אחד חוץ מלגוף שלכם !!!! (ואולי לאיזה אורטופד מומחה או שניים). בשלב ראשון,לא משנה מה אומרים,אנחנו מרגישים חרא וכל עולמנו חרב ולא משנה מילות עידוד...ההרגשה נשארת...וזה בסדר,לבן אדם מותר "להתאבל" ולעכל את מצבו בקצב שלו. אני אישית,החלטתי (אחרי שיצאתי מהדיכאון הראשוני) שלא ייקח לי יום אחד יותר ממה שצריך לחזור לעצמי.חזרתי לעבודה כבר שבוע וחצי לאחר הניתוח (פעמיים אפילו הגעתי ברכבת,פעם מתוכם אמנם השתטחתי על הרציף) ודאגתי להיות כמה שיותר פעיל כל הזמן.לא נתתי לאף אחד לעזור לי,לא בדברים הקטנים ולא בדברים הגדולים. מאז שהורידו את הגבס לפני שבועיים,התחלתי מיד פיזיותרפיה אינטנסיבית (3-4 פעמים בשבוע)...אמנם אסור לי לדרוך דריכה מלאה על הרגל עד הניתוח הבא (ביום ראשון הקרוב) אבל אני מרגיש כמו פנתר...חזרתי לנהוג ואתמול דיוושתי על אופניים סטטיות בפעם הראשונה מאז התאונה...התערבתי אם הפיזיותרפיסט שעד סוף שבוע הבא אני זורק את הקביים.אפילו כאבים אין לי! בקיצור...עזבו את כל התסריטים השחורים,את כל החכמולוגים שמנסים להפחיד אתכם...מרגע התאונה והלאה,הדרך רק למעלה !!!הכל עניין של רצון! החלמה מהירה |סיוע
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.