קופצת למים

[עתליה 217]

קופצת למים

שלום לכם, אני עתליה, קצת על עצמי- שנה אחרי הפרידה, חצי שנה גט, 2 ילדים. הפרק השני של חיי החל בערך לפני חצי שנה. חבר מקסים. עושה ללב מסג´ שיקום אמיתי. מחזיר בחזרה את היכולת להאמין שיש אולי בכל זאת זוגיות יפה. אולי...שמתם לב? לא ממש לגמרי מצליחה להיות במקום של- אה, כמה טוב, איזה יופי. החשש הזה שכל יום הכל יכל ליפול, החשש הזה שאין יותר יכולת להרגע בשקט על זרי הדפנה, הפחד הכלכך קונקרטי שהכל יכל להתפוצץ ביעף. זה עובר פעם

 

[maof]

עתליה ........

זה עובר ביום שתדעי..... שאת שלמה עם ההחלטה !!! והשלווה והאמון יחלחלו פנימה אט...אט... מעוף

 

[*יערית]

שלום עתליה.....

בהצלחה רבה לפרק ב´ שלך.... החששות והפחדים הם האויב האכזר ביותר לזוגיות! צריך לדעת שטוב יכול להיות טוב יותר.... ורע..רק רע יותר! בהצלחההההההההההה

 

[ניצת שושן]

עתליה ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

(מה יש כאן ב

ברכה שלא ידעתי על קיומה?

) יש לך חבר מקסים, עושה לך טוב - תהני ,אל תתני לפחד להשתלט עלייך, קחי בכל יום את הטוב ואל תבני מגדלים לעתיד ,כך יהיה קל יותר לגרש אותו ,את הפחד הזה...

 

[ophra]

ברוכה הבאה עתליה....

אין לי נסיון עדיין בזוגיות-פרק-ב´ אבל דווקא יש לי קצת נסיון במעבר מפחדים לשלווה....

ו... כן! זה אפשרי! הפחד עובר והשלווה מגיעה רק שזה לא מגיע בגל או בעקבות בן זוג (נפלא, אוהב ומיוחד ככל שיהיה) אלא ממך פנימה!! ברוכה הבאה ל

החם הזה מקווה שהקפיצה למים תהיה נעימה לך. עפ

(מתגעגעת פתאום לבריכות של הקיץ)

 

[עתליה 217]

לא רואה איך זה הולך לבוא ממני

ובטח שזה לא נראה לי קשור ל-"תדעי שזה זה". אני יודעת שזה זה. זה מלמד אותי על כך שהחיים יכולים להיות עוד יותר מקסימים מקודם, רק שהחריץ העמוק שנפער במקום שבו פעם כנראה היתה נאיביות, לא מאפשר לי יותר להרגיש שיש בסיס יציב ובטוח מתחת לרגליים. זה נראה כאילו זה תמיד ישאר כמו גשר רעוע מעל נהר שוצף. ותודה לכולכם.

 

[ophra]

לא קשור ל"תדעי שזה זה..."

גם חזרתי לקרוא את ההודעה שלי ולא היה שם הביטוי הזה. נשמע ממך שאת יודעת ש"זה זה" וזה נפלא!!!

דווקא בעניין הנאיביות הזכרת לי שיחה שהיתה לי אתמול... אם אפשר היה לחזור ל"סיבוב שני" של החיים עם כל הידע והנסיון שיש לנו... אני טענתי (בדומה אליך) שאובדן הנאיביות בסיבוב שני כזה יגרום לנו לפספס חוויות והתנסויות כי כבר "היינו שם" כי אנחנו "חכמים" יותר ויודעים לאן לא להכנס וכו´... בן-שיחי טען שזה לאו דווקא ככה שאובדן הנאיביות והנסיון יגרמו לנו "לקפוץ כיתה" לפנות את מחוזות של "לא-נודע" חדשים... כי הרי תמיד יש את הלא-נודע.... כשאנחנו תמימים וצעירים אנחנו עדיין לא מודעים להיקפים שלו אולי, כשאנחנו פחות נאיביים, אנחנו יותר מודעים לקיומו של ה"לא-נודע" ומרשים לעצמנו יותר להתנסות בו ולחקור אותו....

אולי.....

עפ

 

[עתליה 217]

הביטוי נלקח מהודעתו של מעוף

למדתי שעור ראשון - עונים לכל אחד לחוד אני חושבת שאובדן הנאיביות לא גורם לי לפספס חוויות והתנסויות. אני מרשה לעצמי לזוז קדימה, וזה מתאפשר רק בגלל המשובים החיוביים שעוזרים לי לחזק את תחושת ה- "זה לא הולך לפצוע", אבל העין הפתוחה תמיד לא נותנת לי יותר להתעלם מהאופציה שיום בהיר אחד אולי כן. וכדי להתנסות בלא נודע, צריך כנראה להיות עם הרבה בטחון. עוד אין לי.

 

[מ ת ל ב ט ת]

זיכרונות מכאיבים

חצי שנה אחרי הגט בקשר חדש ועדין, זכרון הגירושין לא פג וכנראה אפילו לא התעמעם.(למרות שאת טוענת אחרת) בטח שלא הסיבה - הבגידה ("אצלי הוא עם המזכירה שלו. אחרי הרבה שנות התכחשות לקשר בניהם") האם זה עובר? יכולה להניח שכן מתי? לכל אחד ואחת זמן ה"החלמה" משל עצמו אבל רק אם תתני לעצמך להחלים ולאהוב שוב הפחד ? הוא קיים (מי כמוני יודעת) וכנראה שגם ממנו ניתן להיגמל אבל, הכל ענין של רצון של אמונה בעצמך ("הוא מסתיר את זה ממני עד עצם היום הזה.") עליך לחיות את חייך, להתבונן קדימה אל העתיד ולהניח לעבר.

 

[עתליה 217]

../images/Emo2.gif קוראת ולא מאמינה

לרגע חשבתי שאני כתבתי את ההודעה הזו. סיפור חיינו זהה כנראה. גם אצלי הוא עם מזכירתו, וגם אצלי ממשיך להתכחש. אולי זה ישמע לא אמין, אבל אני בהחלט יכולה לומר לך שעברתי דרך מאד ארוכה וזכרון הגרושין אמנם לא יעלם כזכרון, אבל הכאב הגדול שהיה כרוך בו התעמעם עד מאד (אגדיל ואומר שכמעט עד תום). אולי בגלל העובדה שטרם הגרושין עצמם התבשיל רתח על הגז בערך במשך שנתיים. היה לי המון זמן לעבור את הדרך. הפחד, הפחד הוא הדבר היחיד שנשאר אחרי החוויה המאד כואבת הזו. את יודעת, לעיתים יש לנו התיחסות מסויימת לנושא על רקע חוויות העבר אפילו מבלי שנזכור את מה שחווינו. פסיכולוגיה על פי פרויד.

 

[מ ת ל ב ט ת]

הבהרה

הסיפור אכן שלך, אני רק ציטטתי מדברייך בהודעות קודמות ע"מ להדגיש את הדברים אליהם אני מתייחסת (ולכן הושמו במרכאות) מתנצלת על אי ההבנה

 

[עתליה 217]

אוי איזה פדיחה ../images/Emo163.gif

 

[maof]

מתלבטת עתליה שמעו בנות ../images/Emo22.gif

גם בעוד יובל שנים הזכרונות לא נעלמים תמיד הם יהיו אתנו עוד לא למדנו איך לישכוח את עברינו שלא נישכח שאם יש ילדים בתמונה אז הקשר עם האקס יהיה לאורך השנים אנחנו כולנו צריכים לילמוד לחיות עם העבר לא להקדיש לו את כל תשומת ליבינו להמשיך תמיד קדימה אבל אנחנו חיבים לדעת איך לחיות איתו ולא להיתמקד בו !!!! מעוף

 

[כלנית 2]

גברים בוחרים להסתיר. נקודה.

("הוא מסתיר את זה ממני עד עצם היום הזה.") עטליה ואני שואלת (ואולי נכון היה לשאול בהודעה חדשה לשם דיון בנושא) למה הם משקרים?מסתירים?או שבדעבד טוענים שאלו שקרים לבנים או השד יודע מה, ברור לי כשמנתקים את הקשר ע"י גירושין, אין יותר מה להסתיר תם והובהר הנושא לא?וסוף סוף יודה באמת כדי שהצד השני תעקל, גם אם היא בטוחה בבגידה היא מעונינת לשמוע מפיו, ולא מגורם אחר,כיוון שבנוסף לבגידה מתווסף גם השקר וההכחשה. אך אני פוגשת מידי פעם בתופעות שכיחות אלו של הסתרות וכל מה שמנתי... למרות הפרידה, למרות הניתוק, למרות העדיות, גברים בוחרים להסתיר. מאיפה זה בא? מה עולה להם בראש? ממה הם פוחדים?

 

[עתליה 217]

יכולה לנסות להסביר לך

וזה כמובן תופס רק לגבי הסיפור אצלי. הוא היה עסוק שנתיים בלהסביר לי-"כמה רע לו איתי" "כמה אני הרסתי לו את החיים" "כמה אנחנו לא מתאימים ""כמה אף פעם הוא לא באמת אהב אותי" ועוד שאר פנינים,בקיצר- אני אשמה בכל והוא פיית החלומות. אז מה...אחרי כל הסצנות הפסיכיאטריות שחוויתי איתו, אחרי כל היעוצים הזוגיים שנטחנו לשוא, אחרי כל השיחות... נראה לך שהוא יוכל אי פעם פשוט לבוא ולהגיד - זה אני. לא. אין שום סיכוי שבעולם. וזה נפל לי בזמן רע עכשיו השיחזור הזה.

 

[העקשנית]

שלום עתליה

לא יודעת אם החששות עוברים. תנסי לחיות את היום והרגע ותהני מהמסג´ים שיש לך כעת.

 

[כלנית 2]

נסיתי להפנות את שאלתי לגברים שביננו

אני מבינה ומזדהה איתך עטליה חביבה... פשוט ע"מ להגיע לתובנות עלינו לדעת מאיפה זה בא, השקרים,ההסתרות,החציי אמת...... פגשנו כבר נשים שהמסגרת התפרקה עקב בגידתן, אך לרוב נשים מגיעות אל הבעל ואומרות "אני אוהבת אותו" ומסגירות את עצמן,היתכן שלנשים קשה יותר לחיות עם הבגידה? מאשר לגברים? אך כשהן נתפסות בחוסר האמון ובגידה הן בוחרות להגיד את האמת,כשלעומתם הגברים ימשיכו להסתיר ולשקר... זו הייתה כוונתי,ממה הם פוחדים?