לא צועקים, מצביעים ברגליים
אנחנו פוקדים את קופי בר בהרכבים משפחתיים כאלו ואחרים וגם בזוג כבר אוטוטו עשור ועוד לא מצאנו לה תחליף הולם. במוצ"ש האחרון היינו שם בשמיניה, נהננו משירות מושלם (של הדר המצויינת) ומאוכל מדוייק, בלי נפילות, שסיפק גם את צעירת הסועדים בת רבע לחמש וגם את הסבא שלה בן 65, ואת כל הגילאים שבאמצע. ישבנו במרפסת הסגורה, לא הבחירה האידיאלית אבל זה מה שנשאר כשהזמנו ברגע האחרון. יש שם בעיית אפלוליות שמקשה לקרוא את התפריט (למי שלא מדקלם אותו בע"פ) וגם לא ניתן לקרוא את הכתוב על לוח הספיישלים (וגם מותר לעשן שם, למזלנו לא עישנו עלינו). תחילה הוצמדו 3 שולחנות זוגיים וצורפו 2 כיסאות בקצוות, אבל מיד כשהגענו אמרנו שצפוף לנו וצירפו לנו שולחן רביעי. לפתיחה חלקנו קרפצ'יו לוקוס נהדר שהוגש עם אספרגוס חלוט מושלם (מהספיישלים) ואנטיפסטי מצויין. יחד עם לחם הבית (לוותר על הלבן, להתמקד בכהה) והזיתים המוגשים לידו זו היתה פתיחה נהדרת וליווי קליל ליין ששתינו. המשכנו עם קונפי אווז ותפוחי אדמה לאורחת מניו-יורק, המבורגר "קטן" ופירה לבת הרבע-לחמש, ספגטי עגבניות (מנת ילדים) לאחיה, ריזוטו פירות ים לאבא שלהם ועוד אחד לדודה שלהם, המבורגר ביין (מושלם) לי (עם סלט ירוק מרענן), מנת ספיישל של פנה עם פירות ים ברוטב שמנת וודקה לסבתא ואנטריקוט ברוטב מח עצם לסבא. כל המנות היו מצויינות (ההמבורגר ביין היה מצויין גם למחרת בצהריים אחרי חימום חוזר). לקינוח הוזמנו שתי מנות קרם ברולה שכולם עשו עליהן סיבוב ושניים מאיתנו שתו קפה וקיבלו לידו קנטוצ'יני משובחים (המלצרית ראתה אותנו מעבירים פירורי קנטוצ'יני לטעימות והזדרזה להביא קערה מלאה עוגיות, שיהיה לכולם...) על כל זה (ועוד כוס לימונדה) שילמנו כ-720 ש"ח, ושני בקבוקי יין הוסיפו 230 ש"ח לחשבון.