../images/Emo18.gif שגיאה
יש ארבעה סוגי כתב שונים ביפנית. קנג'י (Kanji או 漢字) הוא כתב סימניות, שהיפנים קיבלו מהסינים (פירוש המילה הוא אותיות סיניות)", ובו הסימניות הן תמונות שמייצגות משהו, ויש להן צורת הגיה מסוימת. מה הבעיה הגדולה? לכל אחת מהן יש בדרך כלל שתי צורות הגיה שונות ויותר, בהתאם למשמעות שרוצים ובהתאם לשאלה, האם מדובר בחלק מצירוף או מילה שעומדת בפני עצמה. בתור דוגמא, הסימנית 間 מבוטאת בתור Aida, אבל לפעמים גם בתור Ma וכחלק ממילה היא גם נקראת Gen או Kan. היראגאנה (Hiragana או 平仮名) הוא כתב פונטי שיש בו 47 הברות, ונעשה בו שימוש לכתוב מילים בצורה פונטית לפני שלמדת את הקנג'י שלהן (כלומר, לרוב על ידי ילדים קטנים ותלמידים באוניברסיטה בארץ), בשביל לכתוב מיליות קישור כגון は או を, וכדי לכתוב את המשמעות של קנג'י לא נפוצים (זה מופיע בטקסטים יפנים, בקטן מאד, מעל לקנג'י עצמה). היראגאנה, כפישוט של מערכת הכתב הסינית המקורית, הייתה במקור פופולארית בעיקר בקרב נשים יפניות אצילות, שלא נהנו מהשכלה רחבה שנחשבה "גברית". קטאקאנה (Katakana או 片仮名) גם הוא כתב פונטי, אבל השימוש שנעשה בו הוא לרוב בשביל מילים שנלקחו משפות לועזיות ועברו "יפניזציה". רומא'גי (Romaji או ロマ字) הוא שימוש באותיות לטיניות ("רומאיות")לכתיבת מילים ביפנית. הוא נמצא בעיקר בשימוש של אנשים שאינם יודעים את צורות הכתב האחרות, למרות שיש שימוש מסוים באותיות לטיניות גם בטקסטים יפניים, כגון לציון שם של חברות (כמו NHK - Nihon Housou Kyoukai - חברת התקשורת היפנית) או ראשי תיבות שהשתרשו (כגון OL, קיצור נפוץ של Office Lady, לתיאור אישה העובדת בחברה על תקן דמוי מזכירה)
