התגעגעתי אז באתי
וליתר דיוק, קראו לי אז באתי. לפעמים אני עושה מה שאומרים לי, עדיין. נחמד לחזור לבית המרצד הזה (ואם הייתי חוזרת במרצדס, היה הרבה יותר טוב). בחודשים האחרונים ביליתי המון מול המסך המרצד הזה בענייני עבודה, וכשהתאפשר לי שלא להיות מולו - ניצלתי זאת במיידי. לכן נעלמתי מכאן. ועכשיו, לאחר סיום הפרוייקט הגדול, אני עדיין נהנית להתעלם מהמסך הזה ואפילו ביתר שאת. יש לי קוצים, שאני לא מצליחה להוציא אותם, ובעצם, אני לא רוצה שיצאו. אני נהנית מחוסר היכולת לשבת במקום אחד אחרי שדגרתי כל-כך הרבה. הצצתי בשירשורים שבדף הפותח ומדגדג לי באצבעות להגיב קצת. יש שם שירשור שקורץ לי לגאול אותו מבדידותו המזהרת. תיכף אשוב.