קול קורא
אין לי, לא היה לי ולא יהיה לי שום דבר כנגד הדת. בכל שנות חיי בחרתי לחיות את חיי בצורה מסויימת (חילונית מובהקת) אבל דאגתי שאורח חיי לא יפריע לדתיים בסביבתי. חיללתי שבת, לא הקפדתי בכשרות, אכלתי חמץ בפסח וכן, גם לא צמתי בכיפור, אבל מעולם, מעולם לא הפרעתי בהתנהגות זו לדתיים . את האוכל שאכלתי ביום הכיפורים, אכלתי בביתי הפרטי, התאמצתי שלא להכין דברים שעלולים לעורר ריחות כלשהם על מנת שאתם תוכלו לחיות את שלוות חייכם... מפריע לי, המון במה שאתם עושים, מפריע לי , העובדה שאתם בוחרים למות באוהלה של תורה, העובדה שאתם מעדיפים תורה על פני הלחם (שאותו אתם מקבלים באדיבותינו, כמובן), העובדה שאתם מיעוט השולט על הרוב (כן אני גם יודעת מי אשם בזה ולמה אבל זה לא מקל) ועוד ועוד שגיונות שלכם שאנו נאלצים לקבל ולשתוק. זהו, אני לא מוכנה לשתוק יותר הגדשתם את הסאה כשהחלטתם להחליט עבורי אם אני אראה סרט בטיסה או לא (אני מקווה שברור לכם שזה קש, והקש הזה שבר את הנאקה הזאת), ביום הכיפור הזה אני אלך ברחובות העיר ולעס מול הפנים שלכם... בפסח הקרוב אני אוכל לי פיתות במחוזותיכם, אני אמצא כל דרך אפשרית (במסגרת החוק) להפריע את שלוותכם, כי זו המדינה שלי – אולי אפילו קצת יותר מכם כי אני בניגוד לרובכם, שירתתי בצבא את כל שנות השרות הנדרשות ממני , פעם בשנה (לפחות) מגיע צו שלוקח ממני את בעלי לשרות מילואים, אנחנו משלמים מס הכנסה (על מנת שלכם יהיה מה לאכול). אני מאמינה בדמוקרטיה וכחלק מהדמוקרטיה אני מוכנה לסבול את ההסכמים שנעשים פעם אחר פעם עם המפלגות שלכם, אבל שום הסכם קואליציוני לא מחייב אותי לכבד אתכם, ולכן מרגע זה ואילך אני מסרבת לעשות זאת. אם גם את/ה חושב כמוני אנא העבר את המכתב לכמה שיותר אנשים. ואולי גם בלי פוליטיקה ופוליטיקאים נצליח להזיז משהו.
אין לי, לא היה לי ולא יהיה לי שום דבר כנגד הדת. בכל שנות חיי בחרתי לחיות את חיי בצורה מסויימת (חילונית מובהקת) אבל דאגתי שאורח חיי לא יפריע לדתיים בסביבתי. חיללתי שבת, לא הקפדתי בכשרות, אכלתי חמץ בפסח וכן, גם לא צמתי בכיפור, אבל מעולם, מעולם לא הפרעתי בהתנהגות זו לדתיים . את האוכל שאכלתי ביום הכיפורים, אכלתי בביתי הפרטי, התאמצתי שלא להכין דברים שעלולים לעורר ריחות כלשהם על מנת שאתם תוכלו לחיות את שלוות חייכם... מפריע לי, המון במה שאתם עושים, מפריע לי , העובדה שאתם בוחרים למות באוהלה של תורה, העובדה שאתם מעדיפים תורה על פני הלחם (שאותו אתם מקבלים באדיבותינו, כמובן), העובדה שאתם מיעוט השולט על הרוב (כן אני גם יודעת מי אשם בזה ולמה אבל זה לא מקל) ועוד ועוד שגיונות שלכם שאנו נאלצים לקבל ולשתוק. זהו, אני לא מוכנה לשתוק יותר הגדשתם את הסאה כשהחלטתם להחליט עבורי אם אני אראה סרט בטיסה או לא (אני מקווה שברור לכם שזה קש, והקש הזה שבר את הנאקה הזאת), ביום הכיפור הזה אני אלך ברחובות העיר ולעס מול הפנים שלכם... בפסח הקרוב אני אוכל לי פיתות במחוזותיכם, אני אמצא כל דרך אפשרית (במסגרת החוק) להפריע את שלוותכם, כי זו המדינה שלי – אולי אפילו קצת יותר מכם כי אני בניגוד לרובכם, שירתתי בצבא את כל שנות השרות הנדרשות ממני , פעם בשנה (לפחות) מגיע צו שלוקח ממני את בעלי לשרות מילואים, אנחנו משלמים מס הכנסה (על מנת שלכם יהיה מה לאכול). אני מאמינה בדמוקרטיה וכחלק מהדמוקרטיה אני מוכנה לסבול את ההסכמים שנעשים פעם אחר פעם עם המפלגות שלכם, אבל שום הסכם קואליציוני לא מחייב אותי לכבד אתכם, ולכן מרגע זה ואילך אני מסרבת לעשות זאת. אם גם את/ה חושב כמוני אנא העבר את המכתב לכמה שיותר אנשים. ואולי גם בלי פוליטיקה ופוליטיקאים נצליח להזיז משהו.