קולות
אני נכנסת הביתה ושומעת קולות מחדרו של הבן שלי, כבר איש, עושה אהבה עם חברתו החדשה. האוזניים שלי שומעות את הקולות, גם עם חברתו הקודמת, קשר ממושך ואינטנסיבי ועם הקודמת לקודמת, גם כאן בביתנו. וואלה, מבינה את ההורמונים המשתוללים שלהם, אני עוד שם, במקרה
, אבל...אוף, נמאס, למה שלא ילכו אליה? שההורים שלה יתענגו מקולה הערב? למה תמיד המוסיקה הזו נשמעת אצלנו בבית? כאילו מה? אני סותמת כי לא נעים, אבל תחסכו ממני את הצלילים האלה..לא מזמן החלפתי לך טיטולים.. אטמי אוזניים? חשבתי על הפתרון הזה.. שיחה עם הגברבר? מה פתאום, הכחשה טוטאלית, אני שומעת קולות ועוד מעט ישלח אותי לאיבחון פסיכולוגי, הזיות...וחוץ מזה, למה לקלקל לו? תמיד אחר כך הוא נינוח, חביב, ברק בעיניים ומתוק כמו סוכריה על מקל... אני רק רוצה שיבחר בחברה האידיאלית, כלומר - זאת שגרה לבד או בקוטג' מרווח עם קומה שלמה שלה בלבד, בידוד, הורים פאסיביים, ושינגן איתה שם, לא כאן בדירה הפיצפונה שלנו. בקשה גדולה מידי?
אני נכנסת הביתה ושומעת קולות מחדרו של הבן שלי, כבר איש, עושה אהבה עם חברתו החדשה. האוזניים שלי שומעות את הקולות, גם עם חברתו הקודמת, קשר ממושך ואינטנסיבי ועם הקודמת לקודמת, גם כאן בביתנו. וואלה, מבינה את ההורמונים המשתוללים שלהם, אני עוד שם, במקרה
